חלק חמישי – אטרקציות ב', או – מהו המקום המאושר ביותר בעולם (רמז – לא דיסנילנד)?

זוכרים את ההחלטה לכתוב על כל האטרקציות בבת אחת, למקרה שלמישהו מהקוראים יוולדו באופן מפתיע שני ילדים, אחד בגיל שש, אחת בגיל שנתיים, ובאותה הזדמנות הוא גם ישלח ללונג ביץ' לשבוע? נראה לי שמדובר בהחלטה טובה, אז נמשיך ברצף.
היום השלישי שלנו בלונג ביץ' נפתח בסיעור מוחות של הבנזוג ושלי, בנסיון להמציא אטרקציה. על האטרקציה לעמוד בכללים הבסיסיים, כלומר, אוכל, שתיה ושירותים נגישים, מקום שבו ילדים יכולים להשתולל בשקט ואמא יכולה לשבת בלי שיטפסו עליה יותר מדי, וכמובן – בלונג ביץ' ולא בלוס אנג'לס לאור מחירי המוניות מאמירי השחקים ומכמירי הלב שפסלו את מוזיאון המכוניות ואת פארק גריפית' ומצפה הכוכבים המדהים שלו (שניהם היו ברשימת ה"דברים לעשות" שלנו לפני שנחשפנו למציאות המחרידה של נהגי מוניות שנוסעים מלונג ביץ' ללוס אנג'לס דרך עפולה תחתית).
אחרי למעלה משעה של שיטוט נחרץ באינטרנט הבנזוג טפח על מצחו וזעק, "מה עם מוזיאון המדע?"
כן, כן, המקום הראשון אליו תכננו להביא את הילדים כלל לא עלה על דעתנו. זה מה שקורה כאשר מכינים המון רשימות ומשאירים אותן בבית ביחד עם בקבוק המים הסגול עם הפרחים.

מוזיאון המדע של לונג ביץ' – Discovery Science Center

בדומה לטכנודע (נסה ודע) גם מוזיאון המדע מבוסס על הרעיון שילדים צריכים להתנסות במדע כדי להבין אותו. לפיכך המוזיאון משופע במיני מתקנים, שעשועים ומבנים שנועדו עבור ילדים שאוהבים להרוס דברים. בכניסה קיבל את פנינו צינור מחובר לכדור ענק שיש למשוך במשקולת, להפיל אותה וכך לגלות על נפלאות דחיסת האוויר. משם דברים רק השתפרו – הדגמה של טורנדו, רעידות אדמה (הגיבור בילה דקות ארוכות בנסיון להרכיב בית שלא יקרוס ברעידה שהוא יצר), עננים, חורים שחורים, בנית משימה למאדים, התנסות במטוס קל ועוד ועוד דברים. במוזיאון שתי קומות מלאות, ואנחנו הצלחנו לחקור רק אחת וחצי פשוט כי היה כל כך הרבה מה לעשות. כמו במקרה של האקווריום, גם כאן היינו מוצפים בילדי בית ספר, וגם כאן הארגון הפנימי של המקום מאפשר לעבור לחדר אחר בזמן שגדוד ילדים מסתער על קיר הטיפוס (!) שנמצא במקום.
יש במקום סניף של טאקו בל, נחמד וזול, אם כי חסר ויטמינים להחריד.
גם כאן הבנזוג הוזעק לקראת סיום יום העבודה כדי לחוות איתנו את הכדורים שמדמים חור שחור, וקיבל סיור בזק מונחה על ידי הגיבור בין התחנות שנהנינו מהן במיוחד.

שורה תחתונה:
בהחלט כן, עם ארבעה סימני קריאה. הסיבה שלא מניתי אותו בין האטרקציות אליהן הייתי חוזרת בלונג ביץ' הוא שהוא לא נמצא בלונג ביץ' אלא באורנג' קאונטי המפורסם (לאלה מאיתנו שעוקבים אחרי סבוניות).

משך הזמן לפי המדריכים במקום – שעתיים-שלוש.
משך הזמן שבילינו במקום בפועל – יום מלא, והיינו חוזרים שוב אילו הזמן היה מאפשר לנו.

נשארו לנו יומיים לבד בלוס אנג'לס, וכיסינו את רוב האטרקציות המרכזיות. את כולן, למעשה. לפיכך נקטנו בשני צעדים החלטיים – הראשון היה לשלוח את הבנזוג לברר אצל המקומיים אילו עוד אטרקציות מחכות שנגלה אותן. השני היה לקחת לעצמנו את המכונית ליום אחד.
המצאתי רשימת קניות מופלצת ("אנחנו חייבים ספוגית לניקוי כלים! חייבים! זה שיש לנו מדיח כלים בחדר וחדרנית שקוראים לה כרמן שעושה עבורינו את הכלים לא אומר שאנחנו לא צריכים ספוגית!"), ונסעתי הישר לסניף וולמארט הקרוב אלינו.
כלומר, זו היתה התוכנית. בפועל הטמבל (יש שקוראים לו GPS) לקח אותנו למרכז ארץ הפרברים האמריקאית. מדשאות גזורות היטב, שתי מכוניות בכניסה לכל חניה, דגלי כוכבים ופסים מתנופפים בכל מקום, והמון ילדים כל-אמריקאים מתרוצצים מסביב. בקיצור – פחד אלוהים. דפקתי כמה פעמים על הטמבל עד שהוא התעשת, ולקח אותנו למקום אליו כיוונו להגיע.

חנויות

וולמארט – Walmart

נו, כן, חייבים לעבור ברשת האגדית הזו שמוכרת הכל, ממסרגות ורודות ועד לתחמושת לרובה אוויר ומכסחות דשא.
למה לבקר שם? כי זו חוויה אנתרופולגית מרתקת – נשים צעירות בטרנינגים מהוהים משנות השמונים, נשים מבוגרות בתספורות מוקפדות, כרסי בירה שמחוברים אליהם גברים מקריחים וכמובן – אלפי מוכרים עסוקים עד מעל הראש. וולמארט הוא המקום הראשון באמריקה שבו לא צבאו עלי מקומיים מאושרים שמטרתם בחיים היא להכווין אותי למקום אליו אני מנסה להגיע. למעשה, וולמארט הוא המקום הראשון באמריקה שבו הייתי צריכה לחכות למעלה מחמש דקות שלמות (!) לשירות. מדהים.
יש אוכל במקום – כמעט בכל סניף וולמארט יש מקדונלד'ס (המקום היחיד שמוכר קפה נורמלי בארה"ב). יש גם מה לעשות עם ילדים – מחלקת הצעצועים שם ענקית, ותמיד אפשר לפצוח במשחק "מצא את המטמון", היות והסניפים כל כך גדולים שצריך מפה כדי להבין איך להגיע ממחלקה אחת לשניה.

שורה תחתונה:
שווה ביקור בשביל להגיד שהיינו שם.

משך הזמן לפי המדריכים במקום – שארית חייך.
משך הזמן שבילינו במקום בפועל – שעתיים באותו יום, רובן בנסיון להבין איך מגיעים ממחלקת כלי רכב (שם מוכרים מפות כבישים) למחלקת אריזה (שם מוכרים חגורות בטן).

טויז אר אס – Toys R Us

בערב הבנזוג הגיע הביתה, והציע שניקח את הילדים למקום שבאמת ישמח אותם – חנות הצעצועים שהגיעה ביבו
אישי מאמריקה הגדולה לקניון הצומת בכניסה לכפר סבא. הנחנו שכמו כל דבר – גם טויז אר אס תהיה גדולה יותר. צדקנו חלקית – האיזור שמוקדש לקונסולות השונות, תוצרי אפל ושלל דברי אלקטרוניקה היה מהמם בגדלו. הצלחנו אפילו למצוא מצלמת לגו שעובדת (והבנזוג פסל מיידית בטענה שחמישים דולר על מצלמה שלעולם לא נשתמש בה זה מוגזם. פפפף).
מצד שני, כל מה שקשור לצעצועים היה דומה למה שיש בארץ – רחב ונחמד, אבל לא מסעיר. הגיבור התאכזב מעט. התינוקת התלהבה כי היא הצליחה למצוא תיק כמו של דורה, ומאותו רגע היא והתיק הפכו לבלתי נפרדים.

שורה תחתונה:
לא תמיד מה שיש באמריקה שווה יותר, אבל לפעמים כן.

עיר ההרפתקאות – Adventure City

הבנזוג חזר עם המלצה אחת רלוונטית, ובה בילינו את היום האחרון שלנו בלונג ביץ'. לא רחוק מדיסנילנד, עם שם מטעה (לא להתבלבל עם ה- California adventure שמול דיסנילנד) יש לונה פארק כמו שהיו עושים אותו פעם. המקום מיועד לילדים, מה שאומר מרחבים פתוחים, רכבות הרים עם הגבלת גובה של 42 אינץ' (קצת יותר ממטר), והמון מתקנים שמתאימים לשלשה שלנו. יש רכבת שנוסעת מסביב למקום ואפשר לשבת בה ולנופף לכולם, מרחב של תומס הקטר עם מסילות וקרונות להרכבה עצמית, קרוסלות לאינספור, והמוני מתקנים שעולים, יורדים, נעים מצד לצד וגורמים להרגשה טובה אצל נטולי אוזן פנימית או בני שש ומטה.
זה היה יום העבודה האחרון של הבנזוג, והוא סיים בצהריים. כתוצאה מכך קרו שני דברים – הוא היה יכול להצטרף אלינו מוקדם ולחוות ביחד איתי את כל המתקנים העולים, היורדים המתנועעים וכו'. הדבר השני הוא שהוא היה איתנו כאשר הגיבור זכה בפרס הגדול באחד ממשחקי הארקייד שיש במקום. הוא עזר לו לאסוף את שללו – ערימת כרטיסיות שזיכתה אותו בכדור גלידה מעופף ספוגי ובובת דורה מתנפחת לאחותו הצעירה.

שורה תחתונה:
נפלא, נהדר, שווה כל סנט בכניסה למקום.

משך הזמן לפי המדריכים במקום – מספר שעות.
משך הזמן שבילינו במקום בפועל – כל היום, והיינו יכולים לבלות יותר.

אוף. למרות מיטב מאמצי לא הצלחתי לעמוד ביעד הצבתי לעצמי. דיסנילנד יקבל פוסט משלו.

מודעות פרסומת

7 responses to this post.

  1. אני חושבת ששם אפשרי לספר שלך על מסעותייך באמריקה יהיה חייב לכלול את כותרת המשנה "במרדף אחר הוויטמינים האבודים".
    לא נורא, אם זה מנחם אותך, אני לא חושבת שמחלות חוסר יכולות להתפתח בשבועות ספורים. תאמיני לי, אני יודעת – כמה מחבריי הטובים הם רופאים!

    להגיב

להגיב על avgboojie לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: