משחקים וקצת

אני חוזרת כבר שבועיים הביתה אחרי שבע בערב, מרוקנת מאנרגיות, מסוגלת לשבת על הספה ולהניק עד שמגיעה שעת השינה שלי. התינוקת נשארת ערה ויונקת – אחר כך היא משלימה את שעות השינה בגן. הגיבור מסתפק במשחקי הבוקר המשותפים.
אני אני צריכה יותר מזה. איפה האמא שהייתי?
משחקים

"התקנת את מטול הטילים?"
"כן אמא."
"ואת צינורית הדלק המקולקלת?"
"רק גע…הנה! הצלחתי!"
"טוב, מיכל הלהביור מלא?"
קולות פעפוע מאחור – "כן!"
"והאקדח של התינוקת?"
קולות רשרוש, ותנין ירוק נדחף לידה של האחות הקטנה, מאושרת לרשרש בעוז בצעצוע המוזר.
"כן!"
"אז קדימה לדרך!"

מפלצות אורבות לנו על כבישים ישרים, מאחורי שיחים, מגיחות במטס בלתי מסודר מעלינו, מפתיעות אותנו מצמרות עצים. עשרים וקצת דקות של נסיעה מלאות הרפתקאות עד לגן, שם נפרדים בחיבוק, והגיבור לוחש לי, "אמא, תזהרי מהמפלצות בדרך לעבודה", ואני מחבקת אותו חזק ולוקחת ממנו את מיכל הדלק הנוסף שהוא השאיר בכיס. חוזרת למכונית, מניחה את המיכל הריק של הלהביור על המושב לידי, והוא והמפלצות מתפוגגים בדרך לעבודה, עד למחרת בבוקר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: