על מסיכות וכבלים

הייתי בהופעה של אחי. הוא מוכשר להפליא, וההופעה היתה מצוינת. קיפצתי עד בלי די, וחזרתי הביתה עם חיוך ענקי.
חלק מהשירים שלהם מדבר על החופש. חופש אישי, לזרוק את הכל וללכת, לעשות מה שרוצים בלי להתחשב בסביבה או בתוצאות. הסתכלתי על בני התשחורת סביבי, וכמעט והצלחתי לגעת בכבלים שלהם. במסיכות. להיות שונה מכולם, לחפש את עצמך בים פרצופים זהים, למצוא את הדרך שלך, להגדיר את עצמך על התפר שבין הילדות לבגרות.
אני מאמינה שאם יודעים מהם הכבלים, קל יותר להתחמק מהם. אני יכולה לעזוב את הכל וללכת, כי אני רואה את הגבולות שלי.
יש לי מסיכות משומשות היטב. אני יכולה להוריד אותן רק כי אני מודעת להן.
בגיל 24 הייתי כבולה יותר ממה שאני היום, אפילו שלא הייתי נשואה, עם ילדים או משכנתא. התחבאתי יותר ממי שאני היום, אפילו שהיו לי פחות סימני מתיחה והבגדים התאימו לי יותר.
אני לא אומרת שלכל גיל יש את היופי שלו. אני אומרת שרק כאשר משלימים עם הכיעור – אפשר למצוא את היופי הזה.