זרחין יומולדת ומסיבת הפתעה

אז במשך החודש האחרון בכיתי לכל העולם שאני רוצה זרחין יומולדת, וכל העולם בכלל לא הקשיב לי.  למעשה, העולם נעשה עוין במיוחד. קודם עלתה ההצעה לעשות לי זרחין יומולדת באיחור של שבוע בשביל מסיבת כריסמס, ונעלבתי נורא. מי חשוב יותר? אני, או מישהו שנולד לפני יותר מאלפיים שנה (תשאלו את הכלבלב מתי בדיוק)?
אחר כך הבנזוג צעק עלי כשנכנסתי למייל שלו כדי לבדוק מכתב שקיבלנו, ונעלבתי עוד יותר. מזלו שהסכמתי ללכת איתו לארוחה רומנטית זוגית.
באמת מזל.
אחרת הייתי מפספסת את מסיבת ההפתעה שלי!

(הפסקה לקיפצוצים)

.
.
.
.
(עוד הפסקה)
.
.
.
.
.
.
(עדיין קיפצוצים)
.
.
.
.
.
(דמיינו איך זה נראה במסיבה…)

זה היה כל כך כיף! זרחינאים הגיעו מכל קצווי תבל, מבאר שבע, מירושלים, ואפילו מנתניה!
ישבנו ודיברנו על דברים שמדברים עליהם רק בכנסים או בזרחינים, וכולם חייכו אלי ושמחו איתי. זו היתה מתנת יומולדת נהדרת. אפשר עוד פעם?

(אה, ומסתבר שכל סידורי המסיבה נעשו דרך המייל, ולכן המריבה מהדומה…)

—–

היה לי גם זרחין יומולדת בסופו של דבר, תחת ההנחה ש"אם אפשר לחגוג – אז למה לא?"
ראשונה הגיעה מיצי, חמושה בטלאים לגיהוץ, שמאוחר יותר הפכו לבסיס לתפירת חרוזים עבור תלבושת הטרייבל שלה (להבדיל מטריבלים). המכשפה, החבצלת המלכה והכלבלב, הגיעו, פתחו מחשבים והקלידו בשצף. הסמויה הגיעה ונעלמה לחשכת המטבח. קני היה! הוא החזיק מין לוח גדול, שעליו היו שורות ורקע לבן. ביד השניה הוא אחז מטה קטן ומחודד בקצהו, ושרבט עמו סימנים בפונט מוזר על הלוח הגדול. הוא קרא לזה "נייר" ו"עפרון". כולנו נדנו ברחמים. מסכן, עריכת המימד סוף סוף דרדרה את האדם הדגול הזה להאמין שניתן לכתוב דברים שלא על מחשב…
הבנזוג הרדים את שני הילדים ולאחר מכן התיישב גם הוא לכתוב, בדרך המסורתית של הקלקה על לוח מקשים וצעקות שבר כאשר המחשב החליט למחוק אותיות באופן אקראי. בשלב עמוס שוקולדים של הערב התקשרנו אל הנסיכה מלאת הוירוסים לאחל לה החלמה מהירה באופן יצירתי ביותר (שימוש ברמקול וזעקות אקראיות מהקהל).
היה מגניב ביותר ומשמח עד מאד, ואז הסמויה הפציעה מהמטבח ובידה עוגת יומולדת שתוכה גדול מחוצה.

או, במילים אחרות: