יום חמישי

חגים באו והלכו. הבנזוג במילואים, יחזור בשבוע הבא, ושגרת החיים כאם יחידה מתנחלת בביתנו. קמה לבד בבוקר, מכינה סנדביצ'ים לבד, מארגנת ילדים לגן לבד, נפרדת מהם לבד, עובדת לבד, אוספת מהגן לבד, מלהטטת ארוחת ערב לבד, מאמבטת לבד, משכיבה לישון לבד. במקום סיפור אנחנו משחקים במחשב או בטאקי לפני השינה – משהו שהתינוקת לא מפריעה לו. המקלחת שלי נדחית לשעה שבה שני הילדים ישנים, ולעיתים – לבוקר.
לא אוהבת להיות לבד, אבל מתיראת מה"ביחד" מתכננת להיות עם חברות, בקניות, בבתי קפה – הכל כדי להמנע מהחברה המשפחתית. לא רוצה שינחמו אותי או שיעזרו לי. מסתדרת לבד, תודה רבה. העזרה של האחרים רק מדגישה את הבדידות שלי.
הגיבור בכה אתמול לפני השינה – הוא מתגעגע לאבא. הוא מבין שאבא במילואים, אבל למה אבא לא חוזר כדי לישון בבית?

ובינתיים, התינוקת מתפתחת – היא אומרת "א-ממממ-א", והבוקר "ב-ננננננ-ננה". מצביעה על השלט שתלוי על דלת המשפחתון – "יום הולדת שנה", מהמהמת וצוחקת, מצביעה לחילופין על השלט שכתוב ביד ועל השלט עליו מצויר פו הדוב, מחכה שאקריא לה מה כתוב, ואז מצביעה ומצייצת שוב.

ילדים גדלים. הזמן עובר. בקרוב הבנזוג חוזר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: