יום חמישי

לוקחת את התינוקת למטפלת, ומשאירה שם גם את אחיה הגדול. היא עדיין לא בוכה כשאני משאירה אותה שם, או כשאני לוקחת אותה בחזרה. נראה שרצף היום שלה פשוט נקטע כשאני משאירה אותה שם, ומתחדש כאשר אנחנו מתאחדות שוב.
שוב לוקח לה זמן להפשיר אלי אחרי הצהריים. היא לא נותנת את חיוכיה בקלות. הגיבור שמח ומתרוצץ – הוא נהנה להיות הגדול בין הקטנים, ובערב הוא מקבל בונוס – להשאר אצל סבא וסבתא בזמן שאנחנו נוסעים לחברים.
הקטנה עלי, זוחלת, יונקת, ישנה, מתעוררת. חברה מלמדת אותה לשחק "אחת-שתיים-שלוש-ידיים-על-הראש", והיא עושה זאת לצהלות כולם.
בחמישי בלילה אנחנו ישנות מכורבלות, והיא יונקת כל שעה, ואני מבינה איך היא מתמודדת עם הגן. זה לא כמו עם הגיבור, שהיה בוכה ונצמד אלי. היא מופנמת יותר, מעמידה פנים שהכל בסדר, ולא בוכה כמעט, אבל קשה לה.
אני צריכה לזכור את זה כאשר היא תהיה מבוגרת יותר, והעמדת הפנים תשתכלל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: