פנטסי.קון וגעגועים לגריז

את הדעה החיובית שלי על פנטסי.קון כתבתי באורט. עכשיו זמן לקצת חוויות אישיות יותר.

קודם כל, לגבי ההרצאה שלי –
היא היתה משעשעת, הקהל צחק במקומות הנכונים (חוץ מאשר מהבדיחה האחרונה, אבל הם לא הכירו את הספר), הרגשתי שהצלחתי לענות על שאלות היטב, אבל היא לא היתה מגובשת מספיק. הייתי עייפה ובלתי קוהרנטית, ואני מרגישה ששוב ושוב החמצתי את הנקודות שרציתי להעביר, בכל אחד מהשקפים שהכנתי. היו לי הרצאות טובות יותר. המלכה הוסיפה שצריך סיכום להרצאה, שחסר מבנה מסודר יותר, ואני מסכימה איתה.
לקחים לפעם הבאה (אם תהיה) – להכין שקף סיכום ולישון לפני ההרצאה.

קרב הגלדיאטורים היה משעשע מאד, לפי תגובות הקהל. לא הייתי מרוצה ממנו מספיק – הייתי צריכה להשחיז את המשחקים יותר לפני שעלינו על הבמה. חוץ מזה הבנזוג הפסיד את הסוף בגלל התינוקת שרצתה להשתתף באופן פעיל יותר.
לקחים לפעם הבאה – למצוא בייביסיטר מראש, ולא לקחת על עצמי הפקה של משהו באמצע החופש הגדול.

חוצמזה…
אני לא יודעת. היו אנשים שעצבנו אותי, כמה שאין-להזכיר-את-שמם וכמה שמותר להזכיר את שמם, אבל לא נעשה את זה. הייתי עייפה כל הזמן, ועצבנית, ואיפושהו היה לי קשה להנות מהכנס כמו שקיויתי. ואולי הבאסה העיקרית היא שאני יודעת שהכנס הבא הוא בדיוק כשהבנזוג יהיה במילואים, וכר מעכשיו אני מתבאסת מכך.

אני חושבת שהארגון של הכנס עצמו היה מצוין, ולמרות הפקפוק שלי בהחלטה למנות מנהל תוכן נפרד ממנהל הכנס – זה הוכיח את עצמו (לפחות מהצד של המשקיפה).
נדב וליאת לשלטון!

יאללה, די.

—-

ראיתי עכשיו את הסוף של "גריז". נערות בסוף תיכון בשנות החמישים, רוקדות עם מכנסי שבע-שמיניות, מחוכים וחצאיות מתנופפות. טרום קולמביין, טרום 11 בספטמבר, טרום איידס, טרום ויטנאם (הסרט נעשה ב '66, כך שאי אפשר להגיד שהוא טרום קוריאה).
בנאום הסיום שלה, המנהלת מאחלת לילדים שאולי אחד מהם יהיה כמו פרזידנט אייזנהאור או וייס-פרזידנט ניקסון.
אח, היו ימים.
איזה מזל שהם נגמרו. מחוכים זה כל כך לא נוח.

בהתאם לבקשת הציפור הורודה – המשהו הירוק בהופעת אורח חד פעמית.

מודעות פרסומת

4 responses to this post.

  1. תודה! 😀

    להגיב

  2. רגע, איזו בדיחה? מה פספסתי?
    וההרצאה שלך הייתה כיף. כיף לראות אותך מול קהל. כזאת טבעיות ונינוחות.

    להגיב

    • טודה טודה 🙂
      –ספוילר לבז וניאלה–
      ניסיתי להשחיל איזו בדיחה שלפעמים התפרקות המחתרת זה לא הדבר הכי נורא שיכול להיות, כי לפעמים המחתרת מצליחה ואז כולם מתים, אבל זה לא עבד כי שמתי צילום של העטיפה האמריקאית במקום הישראלית, ואז אנשים לא הבינו על מה אני מדברת (וממילא מעט מאד קראו את הספר הזה).

      להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s