כתיבה, שכתובים ודרקון קטן

אתמול, ממש ממש אתמול, ניסינו להחליט מה יותר גרוע – לכתוב או לשכתב. לדעת המכשפה החביבה עלי, הכתיבה זה החלק הקשה, השכתוב זה רק ליטוש. כך גם לדעת הנסיכה. אני מחזיקה בדעה הפוכה (ושאף אחד לא יקשר לפוסט שבו אמרתי ההפך!). כנראה שהמשימה של שכתוב הספר הטילה עלי קדרות מסוימת. אני פשוט לא מסוגלת לגשת לאף אחד מהסיפורים שמחכים לי בכדי לסיים אותם.
כרגע הרשימה מונה שני סיפורי עקרות בית נואשות שהלכו אל הכלבלב וחזרו עם הערות, הסיפור של פרס עינת, שדורש כתיבה מחדש, ו"בלדה לחובש".
חוץ מאלה יש את הסיפורים הבלתי גמורים שלי, שמחכים שמישהו יסיים אותם. יש מתנדבים בקהל?
וזה בלי שני הסיפורים שטרם התחלתי לכתוב בכלל ורק מחכים שאני אבין שיש גבול לכמה פעמים אפשר לחזור על משפטי פתיחה בראש. באיזשהו שלב חייבים לשבת ולכתוב אותם.

אז בתור התחלה, אתמול שכתבתי את הבלדה ושלחתי לקוראות הבטא הנפלאות שלי. היא תנוח קצת, ואחרי סבב נוסף תחזור לכלבלב. אחר כך נגמור את הסיפורים, ומתישהו נחזור אל הספר שלי.

ולקינוח, סמוג, האח המאומץ חדש שלנו. הוטרינר שלנו אסף אותו מבני ברק, טיפל בו, האכיל אותו, ואנחנו לקחנו אותו:

מודעות פרסומת

18 responses to this post.

  1. חמווווווווד!
    (הממ, סליחה, אני יודעת שכתבת פוסט רב משמעות על כתיבה וכל זה, אבל יש פה תמונה של גור חתולים. את לא יכולה לצפות ממני להיות אינטליגנטית בשלב הזה.)

    להגיב

  2. בהצלחה בשכתובים וכל זה.
    הסמוג הזה מתוק אמיתי!

    להגיב

  3. חתוווווווווול!

    להגיב

  4. גם לי יותר קשה לשכתב.
    הרבה יותר קשה כשזה חומר רחוק ממוכן, וסתם יותר קשה כשזה חומר יחסית מוכן.
    כואב.
    שילך לך בקלות *חיבוק*
    וסמוג – פוווו! 😀
    כזה חמודוני 🙂
    עכשיו שימי תמונה של נמש, שנזכור שסמוג לא החמוד היחיד.

    להגיב

  5. שכחת אותי

    אני תמיד טענתי שהכתיבה זה החלק הקל והזורם, ואילו השכתוב – זה הברוך האמיתי. קשה קשה קשה.

    להגיב

  6. שונאת, שונאת, שונאת לשכתב
    (ועד שאני לא מסיימת עם הסבל הזה, לא אוכל להביט ברצינות בחובש. שיעבור במהרה אמן)

    להגיב

  7. טוב, ברור מה אני אגיד, לא? כתיבה פויה, שכתוב זה כיף גדול, ועוד יותר כיף לעבור על שכתובים של אחרים.
    אולי בגלל זה אני עורך ולא סופר 😉

    להגיב

    • דוקא לא ברור. לא צפוי גם, בכלל.
      לא היית מעדיף לקבל דברים נטולי צורך בשכתוב, או כאלה שדורשים שכתוב מינימלי?

      להגיב

      • אבל לא זו השאלה. ודאי ששכתוב קל עדיף על שכתוב קשה. אני בטוח שגם בכתיבה נעים יותר כשהיא קולחת בקלות, בלי מלחמה בלתי פוסקת על כל מילה וכל ניסוח.
        העבודה של עורך היא שכתוב. עליו לשפר ניסוחים בעייתיים, לגלות את המקומות שבהם הסיפור לא עובד כמו שצריך ולהבין מה לא עובד בהם. לפעמים הוא אפילו יכול להמליץ על פתרונות מועילים. בשבילי זה כיף בדרך כלל, ובמיוחד כשאני מצליח לשים את האצבע על בעיה מסובכת עם פתרון אלגנטי. וכמובן, נורא כיף איך טקסטים משתפרים ממעבר למעבר, ואיך שינויים שיכולים להיות קטנים משנים את הסיפור כולו, או את האופי של דמות זו או אחרת, או את הזרימה של חלק כלשהו, או מה שלא יהיה. בשכתוב טוב יש לטעמי המון יופי.

        להגיב

  8. לי אישית קשה מאוד
    לעבור שוב על דברים שכבר עשיתי. לעתים רחוקות אני רואה צורך בשינוי. כי הי, אם ככה חשבתי פעם קודמת, למה שאשנה דעתי?

    להגיב

    • Re: לי אישית קשה מאוד
      זה באמת מאד מעייף ומתסכל. מכאן הויכוח. מסתבר שאנחנו בודדים בדעתנו ששכתובים זה לחזקים…

      להגיב

להגיב על אלודאה לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: