יום רביעי

אני ערה עד הבוקר, ולא מצליחה להתעורר מהשעון המעורר. הגיבור שלי קם צועק וזועם, ואני עייפה מכדי להרגיע אותו. אחרי שהוא שותה, עושה פיפי ומשחק קצת עם המכוניות שלו – הוא חוזר אלי, רגוע ומחייך, ושנינו מתכרבלים במיטה ונרדמים מחדש.
בעשר הבוקר מגיע ‏כמו שצריך". יוצאים מהמיטה, מתלבשים, מתארגנים. יש לי כתבה להגיש, ואני מסתגרת בחדר העבודה. הגיבור משחק עם המגרפה שלו בכל הבית, רודף אחרי "רעים", וחופר להם מלכודות.
בצהריים הוא מבקש לראות "היה היה" (אמא שלי קנתה לנו שלישיית דיסקים עם תשעה פרקים סה"כ). אני מכניסה את הדיסק הראשון ומתפנה לסיים את הראיונות עבור הכתבה. בינתיים גם קובעת להפגש עם חברה שבאה לעירנו.
כותבת, משכתבת, שולחת. מודיעה לחברה שאנחנו באים.
קוראת לגיבור ולא מקבל תשובה.
הולכת לסלון.
הגיבור שלי ישן על הספה, חובק את המגרפה בידו.
מכבה את הטלויזיה, מודיעה לחברה שלא נגיע, חוזרת לחדר העבודה.

אחרי שהוא מתעורר אנחנו מתחבקים והוא מבקש ממני לסרוג לו צעיף. אנחנו בוחרים את הצמר, אני מעלה עשרים ושמונה עיניים (שהופכות לשלושים ואחת פתאום), ואנחנו רואים עוד קצת "היה היה" עד שאבא חוזר הביתה. אני צריכה לנסוע "לעבודה"‏, והגיבור נשאר עם אביו.
וזהו, לילה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: