סיכום עולמות בחלקים


תחרות הסיפורים
אחרי שהחלטתי שאני לא רוצה לכתוב לתחרות הזו בשל עניני זכויות היוצרים (וגם כי לא היה לי רעיון טוב), יומיים לפני הדד-ליין, בנסיעה לחתונה, הבנתי על מה אני רוצה לכתוב.
במהלך הנסיעה הבנזוג עזר לי לגבש את הרעיון, בחתונה עצמה אגרתי מעטפות לכתוב עליהן (אבל לא הספקתי מטעמי..נו…חתונה), ואחרי שחזרנו הביתה כתבתי אותו. שלחתי לחברים, שכתבתי, ובלילה של הדד ליין המלכה, הנסיכה ואני ערכנו במקביל את הסיפורים שלנו וצ'וטטנו. אפילו עזרתי לשתיהן עם משפטי הסיום של הסיפורים. ככה נוצר הניק "אחת משלוש" (ואחר כך גם "שתיים משלוש").
הנסיכה זכתה במקום הראשון, המלכה ואני נותרנו מאחור עם ענני האבק.
התבאסתי קשות.

—-

הרצאה
בניבן.קון צירפתי מוחות גריטים אחרים לעזור לי לחשוב על סופי עולם שכבר קרו. כתבתי הכל בקפיטריה של ההורים של הנסיכה. בדרך הביתה בניתי את ההרצאה, ונתתי לזה לנוח עד יום לפני הכנס. ביום ראשון ישבתי עד אחרי חצות לחפש תמונות ורפרנסים. קראתי שוב את הפרק של טוכמן על הדבר, והצלחתי לגבש הרצאה קוהרנטית.
ההרצאה עצמה שובצה בארבע אחרי הצהריים, שעה גרועה להרצאות – אנשים לא יוצאים מהעבודה בשעות האלה, והיא היתה רק שעתיים אחרי תחילת הכנס. כבר סיכמתי עם הבנזוג שאם רק הוא והמלכה יגיעו להרצאה – נצא כולנו לאכול משהו כשר במרכז הקרוב.
ואז אנשים התחילו להגיע, ולהגיע, ועשר דקות אחרי מועד תחילת ההרצאה עדיין היה תור בחוץ.
הבנזוג ורץ החרבות התיישבו בשורה הראשונה והעירו על כל דבר כמעט, קני התיישב מאחור וצעק הערות ביניים היסטוריות (כן, אפשר לעשות את זה), והמלכה צחקה כאשר דיברתי על עגבניות כמקור מזון חלופי.
היה מוצלח.

—-

חלום ליל קיץ
הבטחתי לעצמי לא לעשות את זה שוב. הבטחתי לבנזוג, לילדים, אפילו השבעתי את הנסיכה למצוא מפיקה אחרת כי אני לא עושה את זה עוד פעם.
ואז המפיקה יצאה לקורס, והמפיק הקודם התמהמה עם מציאת שחקנים חדשים, ואיכשהו נשאבתי להפקה הזו מחדש.
הנסיכה טוענת שעזרתי לה הרבה. אני טוענת שלא עשיתי כלום. האמת, מן הסתם, כנראה באמצע. זו היתה חוויה מדהימה.
סופרת רגעים – כאשר התינוקת עלתה לבמה וכל האולם צעק את שמה, כאשר הנסיכה אימצה רעיונות שלי לגרסת הבמאי(ת), כאשר שחקנים חיבקו אותי וגרמו לי להרגיש כמו אחת מהקאסט, לרקוד עם רוני את כל המחרוזת מאחור שוב ושוב עד ששתינו היינו קצרות נשימה, להעיף את התינוקת באוויר בזמן הטיימוורפ.
ההצגה היתה הצלחה מהממת – התלבושות נהדרות, השחקנים מדהימים. אני מקווה שהם יודעים עד כמה אני מעריכה אותם, וכמה הם מוכשרים בעיני.
כן, הייתי עושה את זה שוב.

—–

חברים
על זה מבוסס הכנס – לראות אנשים שפוגשים פעם בכמה חודשים, להסתובב איתם, לדבר איתם, להתחבק איתם.
הספקתי להתחבק, אבל עם רץ החרבות לא החלפתי ולו חצי מילה (חוץ מקריאות הביניים בהרצאה שלי), את קני הצלחתי לשמוע ברבע ההרצאה שלו ששמעתי (את השאר הפסדתי מטעמי תינוקת), ולשמחתי הצלחתי לתפוס את המכשפה והספרן לשיחה ארוכה יחסית בזכות היום האחרון של הכנס, בו ישבנו כולנו בחדר שמירת החפצים והתייבשנו לאט במזגן תוך בליסת נודלס מלוחים מדי. משהו התפספס עם כל הריצות וההתארגנות להרצאה ולהצגות, ואני מרגישה שהכנס נגמר לי בלי שהייתי בו.

—–

דור ההמשך
הגעתי עם שניהם ביום האחרון של הכנס. הגיבור קיבל בובה של R2D2, והעביר יום שלם בטיסה דימיונית. טסנו לפונדק וירדנו לדוכני הספרים, עלינו במדרגות ושוגרנו לחדר שמירת החפצים. הגיבור עזר לרוני לצבוע שלטים עבור תחרות הפילקים, התינוקת זחלה קצת, ישנה קצת, ואז ליקקה את ההשתקפות שלה במראה.
הדבר הכי טוב בכנסים – שהחברים שלנו הם בדיוק כמונו, ונראה להם טבעי לחלוטין לשמור על התינוקת כדי שאמא שלה תיכנס לאסיפת אגודה, או לשתף פעולה עם מעללי הגיבור והרובוט שלו. לבדיון הגיבור לא יבוא, אבל אני כבר מתכננת את הימים של פנטסי.קון…

ודי, נגמר.

10 responses to this post.

  1. אני שמחה שהייתה לי הזדמנות להכיר אותך אישית במהלך חלום ליל קיץ. אני מחכה שקשת תלמד ללכת כמו בנאדם מהישוב כדי שאפשר יהיה לחבק אותך כמו שצריך בכנסים. 🙂

    להגיב

  2. אני ירוקה מקינאה (רגע, אני חושבת שזו היתה אמורה להיות התגובה לאחד הפוסטים הקודמים…)

    להגיב

  3. ואני דווקא חושבת שהגרסה שלי היתה נכונה יותר.
    לא היה אפשר לעשות את חלום ליל קיץ בלעדייך. והסיבוב הזה היה סוג של חוויה מתקנת בשביל שתינו, לדעתי. אני נורא שמחה שהסכמת ושעשית את זה איתי.
    וקשת ממש כיכבה! 🙂
    וההרצאה הזו היתה מהטובות ששמעתי. מהמעט ששמעתי.
    וחבל לי שאת ויעל לא הגעתן למקום יותר גבוה. הסיפורים של שתיכן היו מעולים בעיני.

    להגיב

    • Re: ואני דווקא חושבת שהגרסה שלי היתה נכונה יותר.

      הסיבוב הזה היתה חוויה מדהימה, בייחוד בזכות הכוכבת של גרסת הבמאי(ת).
      ואני חושבת שפשוט לא נועדנו להיפגש בהרצאות…

      להגיב

  4. Posted by Anonymous on מאי 1, 2008 at 7:58 pm

    עיפרון פחם
    כמובן שעכשיו אני מתבאסת שלא באתי. אבל יש לי רשימת תירוצים ארוכה, שאני אחסוך ממך, שבאמת הקשתה עליי לבוא.
    אני מקווה שנתראה בהזדמנות אחרת, רצוי לפני שקשת תגיע לכיתה א'.

    להגיב

  5. אז אני מבין שהאקשן רץ בחדר שמירת חפצים.
    אולי אני באמת צריך לבקר שם במהלך הכנסים.

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s