ctrl + A, Delete

דיסקליימר –
אני צריכה להתחיל את הפוסט הזה בתודה אדירה למלכה ולנסיכה שקוראות, מגיבות ושומרות על הסיפור שלי הפעם מליפול לבורות של שעמום טוטאלי. זה פוסט קיטורים – אל תבינו את זה בשום דרך אחרת. אני אסירת תודה לשתיכן.

אומרת הנסיכה – "את יודעת מה מרגיז אותי בדיאלוג הזה? הוא נטול ביטים ונטול דרמה לחלוטין. יש בו גילויים, אבל אף אחד מהם לא משמעותי לגיבורים. הקטע הוא מאוד על מי מנוחות"

והקטע הוא, שזה מרגיז גם אותי. בסך הכל 5 שורות דיאלוג מחורבנות, שאני משכתבת כבר שבוע, בכל פעם מורידה משפט, מזיזה משפט, מוחקת משפט, ולא מצליחה להגיע לתחושת ה"או, ככה זה צריך להיות."

המלכה כבר אמרה מספר פעמים שהיא לא מבינה איך זה יכול להיות שאני כל כך מתקשה בכתיבה הפעם, ועושה טעויות שאני לא עושה בסיפורים הקצרים שלי. גם אני לא מבינה.
אני רק יודעת שבכל פעם שאני מקבלת ביקורת שלילית על הקטע הזה, יותר ויותר עולה בי החשק להשמיד את הכל. 
אני לא מצליחה לכתוב את הספר הפעם כמו שצריך, אני לא מצליחה לשמור על הדמויות שלי מלשעמם את הקוראים, אני לא מצליחה להעביר מידע לקוראים באופן טוב, אני לא מצליחה לתאר כמו שצריך, אני לא מצליחה לכתוב דיאלוגים כמו שצריך, אני לא מצליחה ליצור את היבטים המחורבנים האלה, שכל כך קל לי לכתוב בסיפורים קצרים, ובעיקר – אני כבר לא זוכרת למה רציתי לכתוב את הספר הזה מלכתחילה. העלילה שלו חומקת ממני בכל יום שעובר.
לעזאזל.

מודעות פרסומת

15 responses to this post.

  1. ברור שיותר קל לכתוב סיפורים קצרים (מה גם ש'קצר' זה מונח רחב)
    ואשר ללמה רצית לכתוב את הספר מלכתחילה: כסף ותהילת עולם, כמובן;)

    להגיב

  2. אני מאד אוהבת את הקיטורים שלך. את יודעת למה? כי זה אומר שאת כותבת. לא מכירה אפילו סופר אחד שלא מקטר על הכתיבה ועל הצרות הצרורות שהיא עושה לו.
    עבודה קשה, לכתוב, אה? 🙂

    להגיב

  3. יכול להיות שהיית צריכה להקשיב לי כל הזמן? 🙂

    כשאמרתי לך שהפרמיסים שלך וכל הבסיס שעליו את בונה את הסיפור הוא בעייתי? 😉
    תראי, אני עדיין חושבת שיש לך רעיון מופלא. אבל אני בניגוד ליעל מבינה מאוד למה קשה להסתבך עם ספר במקומות שבהם לא הסתבכת עם סיפור. ככל שאת כותבת יותר, המגרעות שיש לך ולכולנו בכתיבה (כי אין אדם שאין לו) בולטות יותר. כשכתבתי את "שתילי יער", הנטייה שלי להתעכב ולהימרח עם רגשות ועולם רגשי בלטה יותר מאשר ב"במראה". כשאת כותבת ספר, הנטייה שלך לסטטיות שמופיעה בסיפורים רבים שלך (ולעיתים קרובות לא מפריעה בכלל ואף מוסיפה מאוד לסיפור) מציקה נורא. זה מתפרש כהמנעות מדרמה.
    אבל כבר יש לך טיימליין. העבודה צריכה להיות יותר קלה ונעימה כרגע. 🙂 אל תפסיקי. את עושה תהליך, וזה תהליך טוב.

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: