אני והאאוטליין

נסיון ראשון, זרחין, יום חמישי –
יושבת ליד המחשב, מתקתקת במרץ את תקציר הפרקים, נתקעת במספר 6.

נסיון שני, בית, יום שישי –
לוקחת מחברת ספירלה יפה, מחלקת אותה לטבלא, כותבת במרץ.
נתקעת בפרק 6.

נסיון שלישי, בית, יום שישי –
מבינה שבעצם אני צריכה קו זמן.
מעבירה דף במחברת היפה, משרטטת חץ לאורך הדף, כותבת את ראשי הפרקים לאורך קו הזמן.
אין מספיק מקום.

נסיון רביעי, יום שבת –
לוקחת לוח מחיק גדול, משרטטת עליו קו ארוך, מחלקת אותו לראשי הפרקים, מפרידה בין שני הספרים בצבע נוסף. מרוצה מהעבודה, מביטה בסיפוק, הולכת לישון.
הבנזוג מצטרף אחרי חצי שעה. מסתבר שהגדול רצה לצייר על הלוח, "אל תדאגי," הבנזוג אומר, "הסברתי לו שזה של אמא ואסור לצייר על זה."
"my work is already gone", אני משיבה, בפארפראזה לא מוצלחת על המאטריקס.
הבנזוג סומך על הילד והולך לישון.
הילד מופיע בחדר השינה, "אמא," מבשר לי הילד בחיוך גדול, "רציתי לכתוב על הלוח שלך, אבל אני לא יודע לכתוב, אז ציירתי עליו גלגלי שיניים."
אני יוצאת מהמיטה והולכת לסלון, שם אני מגלה את הלוח שלי מחוק, ועליו מספר קשקושים לא מזוהים בשני צבעי טושים.
"מחקתי את המילים כדי שיהיה לי מקום לצייר," הילד מסביר, עדיין מחייך.
למזלו – ישנתי מספיק, ואני רואה את הגיחוך שבמצב.

נסיון חמישי, שבת בערב –
אני מורטת ערימת פתקיות, מוציאה ממעמקי המגירה סיכות צבעוניות, ומול "אחד נגד מאה", יוצרת קו זמן חדש.
"את עובדת קשה מדי." מעיר הבנזוג בעודו צולח את השאלות בקלות מפחידה.
אני עוצרת והוגה, "אתה צודק!" צליל אסימונים נופלים מכה בתוככי ראשי, "אני צריכה לצבוע חלק מהקיר בחדר העבודה בצבע המגנטי שלנו, ולהכין את ציר הזמן במגנטים! אני רק צריכה לקפוץ מחר לאופיס דיפו כדי לקנות מגנטים צבעוניים, ופתקיות, ועוד צבע!"
הבנזוג מנענע בראשו, ומשחרר אותי להזיותי המופרעות, שדועכות עד להפסקת הפרסומות.
אחרי שעה אני מסיימת לארגן את הפתקיות, הופכת את הלוח המחיק לצידו השני שעשוי שעם, ומצמידה את הפתקיות עם סיכות, לפי קידוד צבע שמובן רק לי. 
הבנזוג עובר איתי על קו הזמן, ומעיר הערות שהופכות לעוד ועוד פתקיות, סיכות ושאר מעללים.

נסיון שישי, יום ראשון לפנות בוקר, ההגיון מתנחל בקודקודי המופרך –
אני פותחת את המחשב הנייד, פותחת גליון חדש של אקסל, כותבת את סדר האירועים, מסיימת בתוך פחות מחמש דקות, שומרת את הקובץ, והולכת לישון. 

יופי.

8 responses to this post.

  1. את גם ישנה לפעמים?
    טענה חסרת בסיס ויש לי את התכתובות להוכיח את זה

    להגיב

    • Re: את גם ישנה לפעמים?

      שינה זה לחלשים!
      אם כי, במקרה הספציפי הזה, דוקא ישנתי עד מאוחר. בזכות זה העולל הצליח לעולל את מעלליו לאאוטליין היפה שלי…

      להגיב

  2. *snicker**snort**howls with laughter*
    האם מותר לתרגם לטובת החלק דובר האנגלית של ה-F-page שלי? יש שם לא מעט נשמות כותבות שיתכווצו בהזדהות, או יקבלו השראה.

    להגיב

  3. הרעיון על הצבע המגנטי דווקא נשמע לי מגניב. ראיתי בדיוק פרסומת בעלון של הום סנטר לצבע מגנטי בהנחה, וחשבתי שזה יהיה ממש מגניב להשתמש בו.
    ואז דמיינתי חתולים מעיפים את כל המגנטים בהתלהבות, והתלהבותי שלי פחתה…

    להגיב

  4. אוי אלוהים. אני שומעת את זה כבר פעם שנייה ועדיין זה פסיכי. ליבי איתך על מסע הייסורים הזה. 🙂

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: