אילוף הסוררת

אומרת לי הנסיכה –
אני קוראת את הספר שלך‬.

ומוסיפה –
‫מה שמפריע לי הוא הגישה שלך לגבי הספר.‬

ומפרטת –
‫אם כתבת ספר של 300 עמודים, ואת ממשיכה לקרוא לו "סיפורצ'יק", יש בזה משהו מזלזל גם כלפי עצמך, וגם כלפי מי שטורח לקרוא. גם אם את לא שלמה עם מה שעשית, העובדה היא שכתבת ספר, ואת צריכה להתחיל להתייחס אליו ככזה.‬ ‫אם זה מפריע לך, הייתי אומרת אפילו "סיפור". אבל כרגע את כותבת ספר, ‫וזה שתשתמשי במילים "סיפורצ'יק" כדי להקל על עצמך לא יעזור לך או לנו להתייחס אליו אחרת‬
‫וגם כשקראתי אותו התייחסתי אליו במלוא הרצינות כספר.‬
השם הוא כאמור סימפטום.‬ ‫כי יש "שם עבודה" בדרך כלל.‬ ‫את לא חייבת להיות שלמה עם כל מה שאת כותבת, אבל את צריכה להראות שאת מספיק שלמה כדי להזדקק לביקורת ולא לעבודה נוספת רק עם עצמך.‬ ‫מה שאת עושה מזכיר קצת את החבר'ה של פורום כותבים שאומרים "התחלתי ספר, תקראו את הפרק הראשון ותגידו לי מה אתם חושבים, אם זה ימצא חן בעיניכם אני אמשיך".

והיא ממשיכה –
‫אני רוצה שתדפיסי בגדול את המשפט "תוך כדי תנועה" ותדביקי אותו על הקיר שלך. ‫אין פרק שצריך להראות דברים.‬ ‫יש רק פרק שקורים בו דברים, ותוך כדי שהם קורים הקורא רואה מה שצריך לראות.‬
‫יש גם עוד כלל – כשנתקעים, הבעיה בדרך כלל לא בקטע בו נתקעתי אלא קטע-שניים לפני זה.‬ ‫מה שמוביל למהלך הבעייתי הוא הדבר שצריך להיפטר ממנו/לשנות אותו/לחדד אותו‬.

ואומרת גם –
‫הבעיה בפרק הזה היא לא הגילוי או חוסר הגילוי, אלא הסטטיות.‬ אם זה היה תסריט, הייתי אומרת לך שאת צריכה להגדיר את המרחב שלך על פי "ביט", כלומר על פי הרגע שבו משהו משתנה. ‫בכל סצנה טובה יש לפחות ביט אחד, בדרך כלל הרבה יותר.‬
‫כיוון שאת לא כותבת תסריט, הייתי אומרת שאת לא צריכה ביט, אבל את כן צריכה גילוי.‬ ‫לא של הקוראים, של הדמויות.‬ ‫מישהו צריך ללמוד משהו חדש.‬ ‫בגרסה הקודמת או שהיתה המון דרמה, או שהיו הרבה עמודים מלאים בסטטיות ושיחות. ‫צריך איזון.‬

אומרת לי המלכה –
בעיקרון כשדמויות נגררות בתוך העלילה, זה לא טוב. זו בדרך כלל הביקורת הראשונה שהכלבלב נותן לסיפור – אם הגיבור נגרר או יוזם.
(כאן הגיעה דוגמא מצוינת מהספר של המלכה, אבל מחשש לספוילרים הורדתי אותה)
ב"תולעת" למשל, הגיבור כל הזמן נגרר. הוא לא יוזם כלום. כל הזמן מובילים אותו ממקום למקום.
(וכאן הגיע דיון לגבי הספר שלי, אבל מחשש לספוילרים גם הוא הורד)

בעקבות השיחות האלו קרו מספר דברים. קודם כל, הפסקתי לקרוא לו "סיפורצ'יק", והתחלתי לקרוא לו ספר. דבר שני, מחקתי את הפרק ההוא ושכתבתי אותו (אבל עכשיו יש להן טענות לגבי חלק בפרק אחר…לא נורא). דבר שלישי – החבצלת הודיעה שהיא גם רוצה עורכת שתתן לה הערות על הספר שלה תוך כדי כתיבה. דבר רביעי – בזרחין האחרון התחלתי לכתוב אאוטליין, כי הבנתי שלתת לדמויות לנווט את הסיפור זה נחמד, אבל כדאי שאני אדע לאן אני רוצה ללכת לפני שהן סוחבות אותי לשם.

ודבר אחרון, והכי חשוב – יש שם לספר שלי, ואני מתייחסת לעצמי ברצינות.

טוב, רצינות יחסית. קשה לשנות הרגלים של שנים…

מודעות פרסומת

20 responses to this post.

  1. אני לא בטוחה שאני מסכימה לגמרי עם ה"תוך כדי תנועה". לעניות דעתי (הצולעת ונטולת העורך) זה נכון שבכל פרק צריך לקרות משהו,אבל לא תמיד הקורא צריך או יכול להבין את זה תוך כדי תנועה. אני דווקא אוהבת פרקים שלכאורה לא קורה בהם כלום, או קורים דברים שנראים ככלום, ורק בהמשך מסתדרים חלקי הפאזל ואני אומרת לעצמי – הא, השום דבר ההוא הוא בעצם הכל. מבחינתי חדוות הגילוי היא החלק הכיפי של קריאת ספר וספר שבו אני מבינה הכל תוך כדי שהדברים מתרחשים עלול להיות משעמם.

    להגיב

    • זה לא באמת סותר.
      תחשבי רגע כקוראת – אם את קוראת ספר ולא קורה בו שום דבר זמן ממושך, האם תמשיכי לקרוא אותו? ואם כן, האם הוא ימשיך לרתק אותך כפי שהיה כל עוד "קרו דברים"?
      הדרישה שמשהו יקרה אינו שקולה ל"שיהיה אקשן", אלא פשוט שתהיה התפתחות – שמשהו יקרה לדמויות. בכתיבה טובה, למשהו הזה שקורה לדמויות יש יותר מרובד אחד, ואת המעניינים בהם מגלים רק בדיעבד. יתר על כן, התפתחות טובה היא כזאת שמספקת לקורא סימני שאלה, לאו דוקא תשובות. את נותנת לו טפח, והוא חייב להמשיך הלאה כי הטפח הזה גילה לו על קיומם של עוד טפחיים שהוא לא היה מודע אליהם קודם לכן.
      ונדמה לי שהנסיכה התכוונה בראש ובראשונה למסלקות מידע. הכוונה היא שלא טוב להציף את הקורא במידע רקע על הדמויות ועל הנסיבות של הסיפור, אלא מוטב לפרוש את המידע הזה בהדרגה, "תוך כדי התקדמות", במקומות שבהם מתאים לדמויות (או למספר) להכניס אותו.

      להגיב

      • כן (לחלק האחרון), האצה ניסתה להסביר לי (בצא'ט) שזו היתה הכוונה, אבל קטעתי אותה באכזריות לטובת משהו בלתי חשוב בעליל.
        אני צריכה לעבוד על הבנת הנקרא שלי.

        להגיב

      • ובכל זאת

        השאלה כתמיד היא איך, וכמה. הדרישה לתנועה, או להתפתחות, תמיד ובכל מחיר עלולה להיות בעייתית. The Ones Who Walk Away from Omelas של לה-גוין הוא לעניות דעתי אחד מההוגואים הכי ראויים שבהם זכה סיפור אי פעם. ובכל זאת זהו סיפור שהוא כמעט כולו מסלקת מידע. אין בו כמעט דמויות, עלילה או התרחשויות, אבל זה סיפור חזק מאין כמותו. בספר זה לא היה עובד, אם כי ראה אילו כמויות עצומות של מידע קלארק דוחסת לתוך "סטריינג' ונורל".
        לעניות דעתי יש גם ערך בתוך ספר לרגעים של שקט, לרגעים שמאפשרים לקורא להכיר את העולם של הספר גם אם הוא מוכר לדמויות. צ'רלס סטרוס (אני כרגע באמצע Glasshouse שלו) עושה את זה היטב, וכך גם ניל סטיבנסון וברוס סטרלינג. "מלחמת האדם הזקן" לעומת זה נראה לי כאילו סקאלזי פחד לאבד את הקוראים שלו אפילו לשנייה ולכן הוא מקדם את העלילה והגיבור במהירות כזו שהעולם שלו מאבד משהו מהעניין שלו לקורא (או לפחות לקורא זה).

        להגיב

        • Re: ובכל זאת
          אני מאוד מסכימה איתך – ספר זקוק לאיזון. הגישה שלי בנוגע ל"תוך כדי תנועה" היא שסיפור צריך להתחיל בסחיפה. מהמשפט הראשון, ורצוי לפחות בפרקים הראשונים. אחר כך בהחלט יש ערך לקצת שקט. אפילו הרבה.
          (ואת סטריינג' ונורל אני צריכה לקרוא באמת, בהתחשב בכך שאני מעבירה עליו מועדון קריאה עוד חודשיים וקצב הקריאה שלי מזכיר צב צולע. אוף).

          להגיב

        • הערה חשובה

          גם מה שאני אמרתי וגם מה שליאה אמרה, אלה דברים שנאמרו בהקשר מאוד ספציפי – הספר של האצה, הגירסה הראשונה והלא טובה שלו, והגירסה שהיא משכתבת עכשיו ונותנת לנו מדי פעם לקרוא כדי להגיב ולוודא שהיא לא חוזרת על אותן הטעויות.
          יש דברים שהיא עשתה לא בסדר, ואנחנו נותנות לה עצות. הדברים שאמרנו לה נאמרו בהקשר לספר שלה, מה לא עובד ומה צריך לתקן. אלה לא הוראות כתיבה כלליות שאסור לעבור עליהן.

          להגיב

          • אני חש צורך להבהיר

            לא ניסיתי להעיר על הספר, שאותו מעולם לא ראיתי, ולא להערות שלכן. נקודת המוצא שלי הייתה דווקא ההודעה של הכלבלב, שנראתה (לי לפחות) כבסיס לדיון מקיף יותר.

            להגיב

      • לזה בהחלט התכוונתי
        אני גם רוצה להדגיש שהגישה שלי היא בהחלט לא ל"אקשן". להיפך: בדרך כלל, כשיש אקשן מהסוג הישן – העלילה עומדת. לדוגמה: בסרט פעולה, ההתקדמויות העלילתיות לא מתרחשות במהלך קרב יריות על הרכבת. זה זמן בו העלילה עומדת.
        (אגב, זו תורה שלקוחה בחלקה מקובי ניב, מורי הדגול לתסריטאות).

        להגיב

        • Re: לזה בהחלט התכוונתי

          מענין, אף פעם לא חשבתי על זה כך.
          תודה.
          זה מזכיר משהו של היצ'קוק (אני חושב) שקראתי פעם. הוא דיבר על זה שקל מאוד ליצור מתח. צלם שני אנשים יושבים בנחת ליד שולחן ומדברים, ומפעם לפעם תעבור לצילום של פצצה מתקתקת המונחת מתחת לשולחן. השאלות אם הם מודעים לפצצה או לא, מה נושא השיחה שלהם וכו' הופכות חסרות חשיבות.

          להגיב

        • Re: לזה בהחלט התכוונתי

          "To many time we confuse motion with progress."
          — Cyclops

          להגיב

  2. אני גאה בך. 🙂 ואני מאוד שמחה שאני עוזרת לך, ולתהליך הכתיבה שלך.

    להגיב

  3. זה לא כל מה שאמרתי לך… 😉

    להגיב

  4. אין לי שום דבר חשוב להוסיף
    רק לומר תודה לך, על שכתבת את זה, ולנסיכה ולמלכה, כמובן.
    אני מרגישה שלמדתי מהדיון הזה הרבה מאוד!

    להגיב

  5. הנה מצאתי הוכחה שהנסיכה לא מכירה אותי בכלל!
    זה עתה שלחתי מכתב דחיה לסיפור… לא טוב מספיק, שנשלח לבלי פאניקה. בניגוד לטענתה הנלוזה של הנסיכה, התלונה על כך שהגיבור נגרר כל הזמן הייתה רק ההערה הרביעית שלי, לא הראשונה. הא!

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: