זרחין, שוויצים ותובנות

היה אתמול זרחין מוזר. מוזר לי, כמובן, לא לכל השאר. הבנזוג חלה ונשאר בבית יחד עם הגיבור, והתינוקת ואנוכי יצאנו לזרחן אצל המלכה והכלבלב ושני החתולים. התינוקת ישנה כאשר הגענו, והתנדבתי לשבת ולהעיר הערות בונות על הסיפור של המלכה. חשבתי שאני אשב אולי עשר דקות ואז התינוקת תתעורר, אבל היא ממש אוהבת את המנשא החדש שלה, והיא ישנה עד שסיימתי לנטפק את כל הסיפור.
סיימתי אי שם אחרי חצות, והרגשתי שפיספסתי את הזרחין, אז נשארנו לנו עוד בסלון של המלכה והכלבלב, והפרענו להם לחיות עד שתיים לפנות בוקר. לא יצרתי כלום, אבל הצלחתי לנטפק רפואית קטע שבו סוחטים תינוקות מהרגליים.
מגניב.

שוויץ ילדים קטן –
ראינו את סופרמן 1 עם הגיבור. הילד מסתכל בענין מסוים בפרולוג ומתחיל –
"אמא, מה הם עושים עם התינוק?"
"הם שולחים אותו לכדור הארץ."
"למה?"
"כי הכוכב שלהם עומד להתפוצץ."
"אז למה הם לא הולכים איתו?"
"כי אין להם חללית מספיק גדולה."
"אז למה הם לא בונים חללית גדולה יותר?"

הלאה.
"אם אמא שלו לא באה איתו, אז מה הוא אוכל?"

הלאה.
"למה יש לחללית קוצים?"

הלאה.
"איך אפשר לראות את הפנים של הרעים בשני הצדדים?" (הסרט מתחיל בקטע שבו כולאים את הרעים מהסרט השני בלוח פרספקס, ורואים את הפנים שלהם בשני צדדי הלוח.)

אני יצאתי לזרחין הרבה לפני שסופרמן מסובב את כדור הארץ לכוון ההפוך ומחזיר את הזמן לאחור, אבל אני די משוכנעת שהיה לו משהו להגיד גם על זה.
זה הקטן – נטפקן גדול יהיה. איזו גאווה!

הסיפורצ'יק שלי נזרק כלאחר כבוד למקום אליו נזרקים כל הסיפורים שנכתבו לא טוב.
במילים אחרות – פתחתי מסמך חדש, קראתי לו "סיפורצ'יק חדש", והתחלתי לכתוב….נו…מחדש.
אחרי שני פרקים הנסיכה והמלכה האיצו בי לשלוח להן את החומר לביקורת, רק כדי לוודא שאני לא סוטה מדך הישר שוב.
שלחתי.
קיבלתי את המקבילה הכתובה לתלישת שערות ונהמות חסרות פשר.
שיכתבתי.
שלחתי שוב.
קיבלתי את התגובה הבאה –
"או. הרבה הרבה הרבה יותר טוב!
זה מה רצינו ממך! בדיוק זה!"

המשכתי לכתוב.
שלחתי.
התקשרתי לנסיכה לשאול מה דעתה.
קולות תלישת השערות והנהמות חסרות הפשר מהצד השני של הקו הבהירו לי מה היא חושבת.
שיכתבתי.
שלחתי שוב.
קיבלתי תגובה אוהדת.

זה ממשיך ככה.
אני מצליחה לכתוב טקסט יחסית קריא, ואז הורסת את הכל בקטע שאחריו. זה משתפר עם הזמן, אבל לעזאזל – זה קשה.
בינתיים אני ממשיכה לשלוח להן כל פרק חדש, רק כדי שהן יעזרו לי לעלות על הטעויות הרגילות שלי לפני שהן הופכות לקטסטרופה של מאה אלף מילה. בתקווה שאני אגיע למצב שבו הן מאשרות את הכל אוטומטית, והטסקט יהיה מוכן למשלוח להוצאות נכבדות בארץ ובח"ול, ימכור מליוני עותקים, ואני אהיה סופרת מפורסמת שבאה לאייקון כדי להרצות על ספריה המרובים, במהרה בימינו אמן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: