פוסט הרהורי ונטול הגיון לפנות בוקר

את הסיפור שלי שזכה בעולמות כתבתי בתוך שעתיים. הגיתי אותו בדרך חזרה מהגן עם הפעוט, וכאשר הגעתי למחשב הכל כבר היה מוכן לכתיבה. קצת שיפוצים בהנחיית הבנזוג וזהו.

את הסיפורצ'יק הקצרצר שנמצא אצל הנסיכה כרגע הגיתי במשך שבוע בערך, וכתבתי במשך כמעט שנה. הכל היה מוכן לכתיבה, אבל כאשר הבנתי את סדר הגודל של הסיפור נבהלתי והפסקתי לכתוב. שקעתי בתחקירים מוזרים, ורק אחרי נגיחות מהבנזוג סיימתי אותו. כתבתי במשך היום כאשר הילד היה ממוסמר לטלויזיה, ובלילות, מהשקיעה עד הזריחה.

אני רוצה לשבת ולכתוב כל יום. הבנתי את זה השנה. יותר מהכל – זו העבודה שאני רוצה. הלוואי שיכולתי לגור במקום שבו אני עם הילדים בבית, יושבת כל היום עם הלפטופ על ברכיים, מסתכלת על הילדים משחקים וכותבת. אולי בגלל זה אני מחזיקה כל כך הרבה בלוגים – כדי לכתוב כל יום, כדי להרגיש שמשהו דוחף אותי לכתוב כל יום.
כמו בנאנו – בולמוס כתיבה כפוי הוא עדיין בולמוס כתיבה.
אבל הנאנו נגמר אחרי חודש, ואני עדיין עם סיפורים מסתובבים נטולי פורקן.

—-

זרם המחשבות בזמן כתיבת הפוסט שקראת זה עתה:

אני צריכה לשפץ את הסיפורצ'יק שלי, אחרי שהנסיכה תסיים להעיר עליו, ואני צריכה לשכתב את סיפור עקרות הבית הנואשות שמחכה יותר מחצי שנה, ואתמול קיבלתי סיפור עם הערות משולבות של הנסיכה והכלבלב לשכתוב. ויש עוד סיפור שאחרי שאני אאזור מספיק אומץ אני אנסה לשלוח אותו לאספמיה, ויש עוד סיפור שאני צריכה לשלוח לכלבלב, ויש ביקורת שלי שאמורה להתפרסם באתר האגודה, והסיפור מעולמות אמור להתפרסם במימד הבא, ואני צריכה להפוך את ההרצאה שלי על נרניה למאמר עבור המימד.

זהו, אני חושבת.

רגע, בעצם יש לי גם מאמר לתרגם עבור הכלבלב, ושלושה סיפורים עם הערות מזרחיני הכתיבה, וסיפור לאתר האגודה שהמלאך האפל ביקש לשכתב ואין לי מושג איך.
רגע! ויש גם את הסיפור על המוות בעריסה שעדיין לא התחלתי לכתוב. יש לי רק את השורה הראשונה והרעיון הכללי. אולי מחר, בזרחין הכתיבה? לא כדאי – רציתי להביא את הסיפור עבור המלאך כדי לקבל רעיונות איך להרחיב אותו.

לעזאזל, אני לא מצליחה לזכור את כל הדברים שאני צריכה לעשות. למה הפסקתי לכתוב משימות על הלוח המחיק שלי?
אה, כי נגמר לי המקום.

מודעות פרסומת

8 responses to this post.

  1. הפנטזיה שלך נשמעת כמו החיים שלי (חוץ מהקטע של הילדים המשחקים. משום מה כשהם נמצאים הם מתעקשים שאקח חלק במשחקים שלהם או שאכין להם משהו לאכול, חצופים). רק שבחיים האלה איכשהו בולמוסי הכתיבה נדירים יותר. דווקא כשיש זמן הדחף מאבד מתנופתו. אני רואה את זה בבלוג (שפעם הייתי מעדכנת על בסיס יומי, גונבת דקות עבודה יקרות) וגם בכתיבה האחרת.
    ועדיין פנטזיה ראויה ביותר.

    להגיב

    • טוב, אני בשביל הסיפורצ'יק הייתי צריכה להקריב את עקרון ה"לא לתת לילד לראות טלויזיה", כי באמת כאשר הוא משחק הוא מבקש ממני להשתתף.
      אצלי, כאשר יש זמן יותר נוח לדחות את משימות הכתיבה אבל יש פניות נפשית לכתוב, וזה שווה המון.

      להגיב

  2. בערך חצי מהפרנסה שלי כרגע היא כתיבה,
    אבל לא הכתיבה שהייתי רוצה לעשות. אני מאוד מבינה את הרצון לשבת ולכתוב כל יום, שזה יהיה מה שתעשי. כתיבה עושה אותי מאושרת. ידעתי את זה מגיל מאוד צעיר וכיוונתי את החיים שלי למקום הזה מבחינת עבודה. ודווקא עכשיו אני נתקלת בחוסר מוטיבציה. יש יותר מדי סיפורים שמחכים לכתיבה. אולי אני אתחיל פוסטים על סיפורים בתהליכים, כמו שאור עושה.

    להגיב

    • מזכיר לי

      תזכורת תקופתית – אישה – שבי לכתוב!
      (ואני כותב, לאט אבל כותב, 600 מילה ביום ממוצע כשאני מגיע לכתוב, זה לפחות שלוש-ארבע פעמים בשבוע)

      להגיב

    • Re: בערך חצי מהפרנסה שלי כרגע היא כתיבה,

      העבודה שלך היא לא כתיבה ספרותית אלא עיתונאית, שלא לדבר על זה שאת עובדת באיזה חמש-מאות עבודות במקביל.
      הבעיה שלך היא לא חוסר מוטיבציה אלא עודף עבודה ועייפות (תאמיני לי – אני מבינה בעודף עבודה ובעייפות…)

      להגיב

  3. כל הכבוד.
    אני כבר התחלתי לסדר את המשימות כתיבה שלי לפי סדר עדיפות של מה יותר דחוף. יש בה כבר כמה וכמה פריטים.
    חשבתי לא מזמן על להתחיל לכתוב בבלוג כל מיני קטעים שעולים לי בראש שאחר כך אשלב בסיפורים.

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: