עצבים וזרחין ילדים

היה לי רעיון מגניב לסיפור היום בצהריים. במקום לספר עליו לבנזוג או אפילו לשחזר אותו לעצמי, שתקתי, ו (הפתעה…) שכחתי אותו. 

אוף.

היה אתמול זרניך ארוך מהרגיל – התחלנו בחמש אחרי הצהריים ונשארנו עד אחרי חצות אצל החתולאית. זה היה שילוב של זרניך יצירה עם זרחין כתיבה – המלכה הקריאה לנו התחלה של סיפור, והנסיכה ואנוכי יצרנו. טוב, היא יותר ממני – היא עשתה משהו מדהים מפימו בזמן שאני הספקתי לתפור מתלה לשלטים לכורסא. זו עבודה של שבע דקות שארכה שבע שעות בשל הפסקות הנקה / הרדמה / החלפת חיתול / הרגעת הפעוט….
אבל יצרתי! בזרניך!

הילדים באו איתנו, כך שחלק ניכר מהזרניך עבר בלהתפעל משתי היצירות המקוריות האלה. אני עדיין לא בטוחה האם הם הוסיפו או הפריעו. כלומר – אלמלא הם היינו מספיקים הרבה יותר. אבל נעים לי כאשר הם בסביבה, ויש לי הרגשה שהנסיכה והמלכה פיתחו עמידות מסוימת להשתוללויות טרום השינה של הפעוט, אז אולי בכל זאת זה לא כל כך נורא.

זרניך בשבוע הבא יהיה ביום שלישי כנראה – היכונו היכונו. וצריך לארגן עוד זרחין כתיבה, אולי כאשר רץ החרבות מגיע לאיזורנו הדרומי. 
נראה.

13 responses to this post.

  1. פשוט תכתבי אותם. תכתבי את הרעיון.
    יש לי כמה עשרות אם את רוצה בהשאלה. 🙂

    להגיב

  2. תנסי לחזור לאותו מקום שהיית בו כשעלה לך הרעיון, לאותו עיסוק, להסתכל באותם דברים, להריח את אותם דברים, לשמוע את אותם דברים, אפילו להיות באותה תנוחה. תנסי להיזכר על איזה דברים חשבת, על מה הסתכלת וכדומה. לפעמים מספיק רמז חושי אחד כדי להחזיר שרשרת אסוציאטיבית שלמה.
    מתסכל נורא כשזה קורה. 😦

    להגיב

  3. אם הוא באמת מגניב, אז הוא יחזור

    זה קורה לי לפעמים. אם זה שווה משהו, אני נזכרת מאוחר יותר. (לפעמים גם אם זה לא שווה, ואז אני מצטערת שנזכרתי).
    ולדעתי לא הגעתם לפני שש.

    להגיב

    • Re: אם הוא באמת מגניב, אז הוא יחזור

      את לא יכולה לנטפק רשומה בבלוג! זה לא פייר!
      (ואני לא מצליחה להזכר. זה היה קשור לילדים ולאוכל איכשהו, אבל אני לא זוכרת איך…)

      להגיב

      • מלכת הניטפוקים

        אני מנטפקת *הכל*. מוהאהאהא.

        להגיב

      • Re: אם הוא באמת מגניב, אז הוא יחזור
        את השתגעת? להגיד *לה* שהרעיון עסק בילדים ואוכל? לא ברור לך איזה רעיון לסיפור תקבלי מזה?
        🙂

        להגיב

        • Re: אם הוא באמת מגניב, אז הוא יחזור

          ואיך אתה יכולת לדעת שבדיוק היום החלטתי להוסיף משהו כזה לסיפור החדש שלי?
          כן, אני יודעת שזה הימור טוב להניח בכל רגע נתון שאני חושבת על סיפורים בהם מישהו אוכל/מקריב בני אדם. אם תהמר על זה באופן קבוע, כנראה שהמאזן שלך יהיה חיובי. אבל נשבעת, זה לא *תמיד* ככה.

          להגיב

  4. פנקסים. הרבה. בכל מקום בבית, בכל תיק, בין החיתולים, בכיס של המעיל. איכשהו עטים הרבה יותר קל למצוא. לרעיונות הרבה יותר קשה לברוח.

    להגיב

  5. זה לא קורה לי כל כך עם רעיונות,
    אבל המון פעמים עם חלומות נהדרים, שבמקום לרשום בשנייה שאני קמה מתפוגגים אל הלא-כלום שבארון המרתף בבויידם שבראש שלי. ואז יש מין תחושת אובדן כזה, כאילו כמעט תפסת בועת סבון נורא יפה על היד אבל אז היא התפוצצה לפני שאפילו הספקת לבחון את ההשתקפויות.
    דרך אגב, את ויואב בכלל לא שמעתם את הסיפור שלי מהזרחין כתיבה האחרון. בהזדמנות.
    והיצירה שלך הוערכה בהחלט! עכשיו יש לי שוב מכנסי בית כיפיים, וויפי!

    להגיב

    • Re: זה לא קורה לי כל כך עם רעיונות,


      כאילו כמעט תפסת בועת סבון נורא יפה על היד אבל אז היא התפוצצה לפני שאפילו הספקת לבחון את ההשתקפויות

      כן, ככה.

      להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: