כמעט הסוף

כמה נחמד לקבל מחמאות על הבוקר, ולגלות שגם הבנזוג מקבל מחמאות דומות. ככה צריך להתחיל כל בוקר, לדעתי.

אתמול היה יום אייקון זהה ליום הראשון באייקון. הגענו עם הפעוט והתחלנו בארוחת צהריים עם המועמדת לפרס גפן, מה שהפך את ארוחת הצהריים לחלק מאייקון באופן רשמי.
התוכנית המקורית היתה שהפעוט ירדם לקראת שלוש, וכך נוכל שנינו להכנס לראות את אינואה, עם הפעוט על הברכיים. זו היתה תוכנית מצוינת עד הנקודה שבה הפעוט סירב להרדם, אלא קיפץ סביבנו והתרגש מהמלכה ומהאוכל בקפיטריה. 
הבנזוג נכנס לסרט עם הנסיכה, והותיר את המלכה ואותי לשיחת בנות (על האגודה, על מדע בדיוני…). הפעוט, כאמור, קיפץ מסביב והתרגש, עד שבחמש הוא הכניס את המוצץ לפה, התיישב עלי ונרדם. היה מאוחר מכדי להכנס לסרט, אבל מספיק מוקדם בשביל שחבורת אושיות יתיישבו איתנו לשולחן ויגרמו לי לקפץ בפנים. בזהירות, כמובן, כדי לא להעיר את הפעוט. 
הבנזוג חזר, האושיות הלכו, והילד התעורר ודרש אוכל.
אכלנו, נפרדנו מכולם, עברנו נסיעה של בכי ("אבל אמא! אני רוצה לפגוש עוד אנשים!"), השכבנו את הפעוט לישון, האכלנו את החתולה, הלכנו לישון.
עוד יום אייקון.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: