יום שני

היום טרם נגמר, אבל כבר יש מה לספר (ולהשוויץ).
ראשית, השוויץ. אספתי שלוש תגובות מזרים ברחוב של "איזה ילד חמוד". אחד מהיתרונות הכמוסים של החופש הגדול הוא שלא מתפלאים למה הוא איתי ולא בגן, מה שמפנה יותר זמן למחמאות וחיוכים.

ועכשיו – היום.

בום גדול נשמע מהבית.
קפצתי במיטה, "ברק, הכל בסדר?"
"כן, אמא, אל תכעסי עלי."
"אני לא כועסת, אתה בסדר?"
"כן, אבל אני לא רוצה שתכעסי עלי".

אחרי ההדגשה השניה יצאתי מהמיטה, לברר למה בדיוק אני צריכה לכעוס עליו.
הפעוט עמד ליד המקרר הפתוח, מתמתח כדי להגיע למדף העליון, ועל הרצפה קערת האבטיח הגדולה וחתיכות אבטיח מקוררות מפוזרות סביבה.
"רציתי להעלות את האקטימלים למעלה כדי שנמש לא תגיע אליהם. אל תכעסי עלי אמא."
חיבקתי והסברתי שאני לא כועסת, ואספתי את האבטיח, וציינתי לעצמי שכלי טאפרוור אכן לא נשברים למרות הטיפול של ילדים בני כמעט ארבע, ודיברנו על זה שנמש אמנם חתולה מאד חכמה, אבל היא לא יודעת לקחת לעצמה אקטימל מהמקרר.
וקצת, קצת, ניצבטתי, כי הילד שלי מפחד ממני.
אמא שלי הגיעה.
מתלבשים, נועלים סנדלים, יוצאים.
מורידים את אמא שלי בדרך.
"אתה עדיף לאכול עכשיו או לראות את בדיקת העיניים של סבתא?"
"אני רוצה לאכול קודם."
אני חונה, והוא מתחיל לבכות.
"אמא, זה רחוק מדי!"
אני מנסה להסביר שבתי הקפה בדיוק מעבר לפינה, אבל הוא ממאן להקשיב. אני חונה רחוק מדי מבית הקפה עם הפיצה, וזהו.
יוצאים מהאוטו. הוא מוביל, דורך על עלים, מקפץ על פרחים, תופס בענפים.
על המדרכה מצוירות כפות רגליים צהובות, "אמא, נכון שאחד החברים שלך דרך כאן?"
"אולי אחד החברים שלך?"
"מה פתאום," הוא צוחק, "הרגליים של החברים שלי קטנות יותר."

מגיעים לפינת הרחוב, ואני מבינה את סיבת הבכי. באמת חניתי רחוק מדי.
"לבית הקפה הזה התכוונת?"
חיוך על פניו, "כן!"
"אבל חמוד שלי, פיצה האט סגורים עכשיו. הם נפתחים רק בצהריים."
מתקרבים, הוא רואה את הכסאות הערומים, ומבין.

מגיעים אל האופטומטריסט. הוא מוצא את סבתא שלו, ומתחקר את הבודק לגבי המכונה המוזרה.
"אולי אתה רוצה לראות זבוב גדול?"
הגיבור שלי מהנהן במהירות.
האופטומטריסט קורא לאחד מהעובדים בחנות, והוא מלווה את הילד שלי לחדר שבו בודקים ילדים. הוא חוזר אחרי דקות, מחייך, "אמא, ראיתי זבוב גדול והוא לא עף!"
והעובד מדווח, "הוא ראה את הזבוב, ולא רצה בלון כי בלונים מקבלים רק בימי הולדת."
אני מחייכת אל הבן שלי.
הבדיקה מסתיימת. עכשיו צריך לבחור משקפיים ולשלם.
הגיבור שלי מסתכל סביב, "אמא, אולי אני אעסיק את עצמי?"
אני מאשרת, והוא מוצא את פינת הילדים בחנות, מתיישב ליד צעצועי תינוקות שהופכים בהנחייתו למכוניות מירוץ ורכבות משא.
חצי שעה מאוחר יותר הוא כבר קופצני ורעב, ושלושתינו יוצאים לבית קפה.
עיר גדולה הוד השרון, יש בה ארבעה בתי קפה קרובים, ואנחנו בוחרים בזה עם הגגונים הכתומים ומזמינים ארוחות בוקר.
"אני רוצה קש אמא, יוגורט עם גרנולה, הפירות והדבש בצד." הוא מסביר למלצרית המבולבלת מהילד האסרטיבי. אני חוזרת על ההזמנה, מזמינה אוכל בשבילי, והיא יוצאת למטבח.
הגיבור שלי מחפש תעסוקה. כאשר אני אוסרת עליו לפזר מלח ופלפל על השולחן הוא יורד לרצפה ופותח את התיק הענק שהביא עמו. הטרקטורים שלו פוצחים בתהלוכה מתחת לרגלי השולחן, אמא שלי ואני מדברות, האוכל מגיע.
אוכלים, יוצאים, מחזירים את אמא שלי הביתה, מתחילים את היום.

יש לי חצי שעה עד לתור במרכז לבריאות האשה, ואנחנו הולכים לחפש בית קפה עם גלידה בטעם וניל בשביל הפעוט, ולא מוצאים.
אחרי עשר דקות של שיטוטים הוא מחליט להחליף את הגלידה בסוכריה על מקל.
נכנסים למרכז לבריאות האשה, ממתינים בתור.
מכאן ואילך היום נראה זהה – אנחנו ממתינים, נכנסים, הגיבור שופך את הצעצועים על הרצפה ומעסיק את עצמו עד שאני מסיימת לדבר עם האדם אליו הופניתי.
זה מתחיל טוב, אבל נמשך שעות, ואחרי כל כך הרבה זמן הוא נעשה רעב, עייף, ועצבני.
בסיום הפגישה אצל הדיאטנית הוא כבר לא יכול לעצור את הדמעות, ואני ממהרת איתו לאוטו.
"אולי נאכל צהריים במסעדה?" הוא מציע, אבל אני דוחה את הרעיון. רוצה הביתה, למיטה, למוצץ, למיזוג.

מגיעים.
הוא עייף מכדי לצאת מהאוטו, ומבקש יד לעזרה.
בחדר המדרגות הוא מתמלא במרץ זמני ורץ למעלה, אבל כאשר אני פותחת את הדלת הביתה הוא מרוקן שוב.
נכנסים למיטה, לקוחים את המוצץ, מתחבקים.
החתולה מגיעה להתכרבל איתנו, והוא מלטף אותה.
ידו צונחת באמצע הליטוף.
הוא נרדם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: