מקבץ

הגיבור שואל יותר שאלות לגבי התינוקת. איך בדיוק היא אוכלת את מה שאני אוכלת, ואם הדם לא נכנס לה לפה, ואם היא שומעת אותו, ובעיקר – מה היא יודעת לעשות.
חשוב לו לחזור שוב ושוב על כל הדברים שהיא לא יודעת לעשות והוא כן. לפעמים הוא שואל כדי לעזור לה ("אני אקח אותה לשירותים אם היא תרצה לעשות קקי", למשל), ולפעמים כדי להתגונן מפניה. הוא הניח צעצוע אהוב על מדף גבוה בשבוע שעבר כדי שהתינוקת לא תגיע אליו.

הקשר בינה לבינו כבר ברור לגמרי. בכל פעם שהוא מחבק אותה, מדבר איתה או אפילו סתם מניח את הראש על הבטן שלי – היא מתחילה לזוז. באחד הימים הוא נשען על הבטן עם המרפק שלו, והיא בעטה בו מבפנים. הוא זז לתנוחה אחרת מבלי לשים לב בכלל שההזזה שלו לא נעשתה על ידי אלא על ידה.
יש גם קשר מיוחד בינה לבין אבא שלה. כאשר הוא מדבר היא זזה, וכמובן כאשר הוא מלטף אותה. לפעמים היא אפילו מתעוררת כאשר הוא הולך לעבודה. מצחיקה כזאת.


יש לי חברים חדשים שלא חוו הריון, והשאלות שלהם משעשעות אותי – איך זה מרגיש כאשר היא זזה, או איך אני יודעת מתי היא מתמתחת ומתי היא בועטת. אני מנסה להסביר, מלטפת את הידיים שלהם כדי להדגים, אבל זה בקושי מתקרב למציאות.
כמו נסיון להסביר סקס, או את הטעם של שוקולד.
צריך לחוות את זה כדי להבין.


"מה תעשי אחרי הלידה?"
זו השאלה שחוזרת על עצמה עכשיו.
כולם מצפים ממני לחזור לעבודה, השאלה היא רק התזמון.
אני רוצה לחזור לעבודה, אבל רק לכמה שעות ביום, רק כאשר התינוקת תהיה לפחות בת חצי שנה, ורק לעבודה שאני יכולה להביא אותה איתי.
מישהו מכיר עבודה כזאת?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: