פוסט בשני חלקים מרתקים, עגומים, מלאי הרפתקאות ויצירתיים

חלק א' 

 היה זרחין ובו מספר חידושים משעשעים.
קודם כל – זה הזרחין הראשון שבו לא כתבתי כלום בכלל, אפילו לא מילה שחוקה אחת. למעשה, לא התקרבתי למחשב. ישבתי ליד הבנזוג שעבד עליו, ומדי פעם הצצתי.
אני סרגתי.
כובע לתינוקת, בצבע סגול בהיר.
הצלחתי לסרוג שש שורות שלמות (!), אחרי שפעמיים הייתי צריכה להעלות את העיניים. בפעם השלישית איימתי על הצמר שאם הוא לא עושה מה שאני רוצה הוא ימסר לתעלולי חוטלי, והוא נכנע.
מלבדי היתה פעילות כתיבה עניפה – הבנזוג, כאמור, כתב. המלכה גם כן הגיעה וכתבה, ומאוחר בערב הצחלתי להושיב את הנסיכה לערוך סיפור שלי. מסתבר שאם מדליקים לה את המחשב, פותחים אותו, מעלים את הקובץ, מניחים לה את הלפטופ על הברכיים ומאיימים עליה בסלט עם חסה – היא עורכת.
 
היתה הופעת אורח מרעננת, אם כי קצרה מדי, ובלטה בחסרונה האלפית. אני רק רוצה לציין שבניגוד לשמועות המרושעות – אני לא הטלתי טירור על אף אחד. רק הצעתי, בנימוס מופלג, אפשרויות סידור מרעננות לאיברים הפנימיים של המלאך האפל במידה והוא יצפין ולא יגיע לזרחין.
 
אה, ומילת אזהרה לנועץ החרבות האמיץ – אתה הבא בתור. אחרי שהמלאך יצא, הנסיכה ואנוכי החלטנו שיהיה מאד נחמד לקבץ גם אותך לזרחין, וכמו שראית – resistance is futile.
 
אז – היה אחלה זרחין, עם המון משתתפים, והמון יצירה (וסרגתי! שש שורות!), ואיכשהו הבנזוג והמלאך שקעו לשיחה לגבי דרדסים עם תותחים, אבל בשלב הזה גיליתי את הביסלי, כך שאין לי מושג איך השיחה נגמרה.
 
 
חלק ב'

בעולמות האחרון ישבנו, קני ואני, בשולחן נבחר בבית הקפה המשעשע במדיטק, וניסחנו את מועדון הקריאה שלנו. בחרנו ב"אנוכי הרובוט" בשל הפנדום המשותף, וגילינו שיש לנו די הרבה מה להגיד על היקום האסימובי, מבלי להכנס לכל סיפור בנפרד. המשכנו לפתח את הרעיונות במייל, והתחלתי להתרגש. הנה – מועדון קריאה מדע בדיוני קשה, על רובוטים וחלליות, עם קני, ואפילו וידאתי שזה יהיה ביום רביעי כדי שלא יתנגש עם זרחין. מה יכול להשתבש?
בסרטים בשלב הזה מתחיל לרדת גשם.
מכיוון שגשם יכול להוריד את אחוזי הלחות בתל אביב מ 248% ל 100%, היקום בחר בדרך אחרת לשבש את היום שלי.
יצאנו באיחור של עשרים דקות, והבנזוג הודיע לי שלא נגיע בזמן.
"שטויות," הודעתי נחצות, "מקסימום נאחר בעשר-עשרים דקות. לא יקרה כלום."
אה-הה.
הפקק התחיל במורשה. והמשיך באיילון.
והמשיך בקק"ל.
ובנמיר.
ובאבן גבירול.
ובקינג ג'ורג.
הגענו באיחור של שעתיים וחצי. הם כבר דנו על כל הנושאים שאפשר להעלות על הדעת, אני חושבת שהגענו כאשר הם התחילו לנתח את הכריכה, רק כדי שאני לא ארגיש שהפסדתי הכל.
אז – קיבלתי מחמאות על קני מאוחר יותר, ונראה שאנשים נהנו, וגנש זה מקום טוב לעשות בו מועדנוי קריאה, אבל הבאסה חוגגת.
מזל שיש עוד מועדון במיתופיה (אם כי, אני לא בטוחה מי יבוא לשם – קהל היעד של מיתופיה לא ממש אוהד אסימוב…).

מסקנות:

 
  1. אני שונאת את תל אביב.
  2. בפעם הבאה – מועדון קריאה במקום עם פחות לחות ופקקים.
  3. היה יופי של זרחין!!
מודעות פרסומת

13 responses to this post.

  1. כולם שונאים את ת"א

    חוץ מתל-אביבים, אבל הם מיעוט זניח ולא נחשב במשוואה הכוללת

    להגיב

  2. אוקיי, אני רוצה לפנות בקריאה נרגשת לציבור – וגם אלייך – אני יודעת שיש קונספירציה בנושא מטעם העוסקים במקצוע הרפואה, ואני יודעת שאת ביניהם, אבל מאחר שאת גם כותבת, ויש להניח שרגישה למילים, את יעד ראוי:
    אין דבר כזה נשים הריוניות. יש נשים הרות.
    בטן יכולה להיות הריונית. טחורים יכולים להיות הריוניים. התכווצויות ברגליים יכולות להיות הריוניות. צוואר הרחם יכול להיות הריוני. כל מיני דברים אחרים שאינם בני אדם יכולים להיות הריוניים.
    נשים לא. נשים הרות.
    זהו. חזרה לעניינים רלוונטיים יותר. 🙂

    להגיב

    • אמרת בעצמך –

      כל מיני דברים אחרים שאינם בני אדם יכולים להיות הריוניים

      כלומר – אצות יכולות להיות הריוניות.

      להגיב

      • יקירתי, אני לא יודעת איך לבשר לך את זה בעדינות, כי אני יודעת שהקטע הזה של הזהויות האינטרנטיות מבלבל והכל, ואני לא רוצה לגרום לך משבר זהות במצבך הרגיש והכל, אבל, אה, את יודעת, כלומר, אל תקחי את זה קשה, אבל… הממ… כאילו… <נשימה עמוקה> את לא באמת אצה.

        להגיב

        • מה???
          איך את יכולה להגיד דבר כזה???
          עוד מעט תגידי לי…
          לא…
          אני לא יכולה להתמודד עם זה…
          עוד מעט תגידי לי שאת לא אלוהות וורלונית עתיקה.
          אהההה!!!!
          (כל סימני הקריאה והשאלה בתגובה הזו מוקדשים באהבה לח. קוגל)

          להגיב

  3. באיזה שעה יהיה המועדון במיתופיה?לא הצלחתי להגיע לזה בגנש בגלל שהאוניברסיטה הזדונית שלי שמה מבעוד מועד מבחן באימונולוגיה ב16.

    להגיב

  4. אני מבטיח שאבוא ברגע שהיה בקרבה מספקת.
    אני מתחיל ללמוד במכינה בשבוע הבא אז את יכולה לנסות את מסכת הלחצים שלך.

    להגיב

    • אבל המכינה זה בטכניון, לא?
      ומסכת לחצים זה אנדרסטייטמנט 😉

      להגיב

      • מהטכניון זה עדיין יותר קל להגיע מאשר מאיפה שאני כרגע.
        Go ahead. Give me your best shot.
        החברה של אחי היא גם ה-Regional Director שלי ב-MIB והיא גם, כמו כולן, לא מצליחה לסחוט ממני כמו שהיא חושבת.
        אבל אני כן עוזר לה לסחוב את ה-Big Bag of Games.
        אם יש לך Big Bag of Something אני מבטיח לסחוב אותו.

        להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: