יום ראשון

אבא לוקח יומיים חופש מהעבודה. תכננו לסוע לצפות במטאורים במכתש רמון, אבל במקום זאת מחליטים להשאר בבית ולנוח.
הגיבור משתף פעולה, משחק במכוניות שלו, מדבר עם אבא (בשקט, כדי לא להעיר אותי).
מאוחר בבוקר שניהם מגיעים לחדר השינה ומחבקים אותי.

אני מתחילה לבשל, ובינתיים מקשיבה לשני הגברים שלי בסלון. הם משחקים שחמט מגנטי.
"אבא, למה הוא לא קופץ?"
"כי זה חייל, הוא יכול ללכת רק ככה."
"ולמה הוא לא הולך אחורה?"
"כי הוא יכול ללכת רק קדימה."
"מי כן יכול לקפוץ?"
הפסקה שבה הבנזוג מסביר לילד על הפרש.
"אבא, מה זה?"
"זה המלך."
"אהה, המלך." הילד חוזר בהשתאות.
"המלך יכול לקפוץ?"
"לא."
"אבא, אני רוצה לשחק לבד עכשיו."

אבא נסוג בהתאם, ומותיר לילד מגרש דמיוני עמוס בחיילים, סוסים, צריחים ומלכות. חיש קל הוא מתחיל במשחק במסגרתו המלכה מנסה ללכת, אבל החיילים מפריעים לה, עד שהפרש קופץ מעליהם ועוזר לה לצאת מהמצור.
הוא כל כך חמוד, שאני מעדיפה לתת לאוכל להתקרר ולא לקרוא לו לאכול.
אחרי הארוחה הטרקטור של הגיבור מצטרף למשחק. מסתבר שצריך לערום את כל החיילים לערימה אחת, אבל לטרקטור קשה מכיוון שהם מתגלגלים מהכף שלו כל הזמן.

בערב, ב"הופ" רואים חבורת ילדים מצויירם מגיעים לקוטב הצפוני המצוריים ורואים שם אורורה מצויירת.
"זה הזוהר הצפוני," אני מסבירה לו, "אלו חלקיקים מהשמש נלכדים בשדה המגנטי של כדור הארץ."
הגיבור קופץ נרגש מכסאו, רץ לארונית הקנטה ושולף משם את ערכת השחמט, "מגנטי כמו זה, נכון אמא?"
כן, חמוד שלי, בדיוק אותו הדבר.

ולילה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: