ביקורת וביקורת.

משימה אחת ירדה מהלוח המחיק, ברוב ששון והדר. 
עכשיו נותרו רק עוד 13….

שלחתי את הסיפור ההוא לנסיכה והוא חזר עם ביקורת קטלנית.
לא מרושעת, רק אמיתית עד כאב – הסיפור ארוך מדי, משעמם, נודף קלישאות, הדמויות סטראוטיפיות ובאופן כללי זה אחד הסיפורים הגרועים שיצא לה לקרוא לאחרונה.
זוהי ביקורת זהה לזו שקיבלתי מהבנזוג כבר, אלא שאז העדפתי להתעלם. עכשיו אני כבר לא יכולה לעשות את זה.
הסיפור הארוך ביותר שכתבתי בשנה האחרונה הוא חרא מזוקק, ואין מה לעשות.

מה למדתי?
שאני לא יודעת לכתוב סיפורי אהבה. 
שאם בנזוגי אומר משהו, כדאי שאקשיב לו, כי אחר כך אני מטריחה סתם אנשים אחרים.
והכי חשוב – שאני לא אובייקטיבית בקשר לסיפורים שלי.

נו, כל אחד צריך מישהו שיאהב אותו, לא? אפילו אם הוא חרא מזוקק שנמרח על 50 עמודים….

9 responses to this post.

  1. לא הבנתי כלום.
    מי החרא המזוקק הנמרח על חמישים עמודים שרוצה שיאהבו אותו? את? הנסיכה? הבנזוג?

    להגיב

  2. היי, גם אסימוב לא ידע לכתוב סיפורי אהבה. את בחברה טובה.

    להגיב

  3. לא נורא. לא הכל מצליח. וכמו שאמרתי לך, לפעמים יש דברים שמדברים רק אל הכותב ולא אל אף אחד אחר. ואת יודעת מה? זה בסדר.
    זה הסיפור שלך הפרטי, שירגיש נהדר במגרה. התייחסי אליו כאל תרגיל כתיבה, ועיברי לבא אחריו.

    להגיב

  4. את ממש מוציאה אותי רעה…
    לא אמרתי שהוא אחד מהסיפורים הגרועים שיצא לי לקרוא לאחרונה. 🙂 הוא פשוט לא סיפור טוב, ומן הסתם הביקורת שלי הושפעה מזה שהייתי צריכה לקרוא 50 עמודים שלא עניינו אותי, ושהרגשתי הומופוביה וחוסר ידע לאורך כל הסיפור והתעצבנתי נורא.
    על המסקנות שלך, על כל פנים, אני מרשה לעצמי להיות קטלנית *ו*מרושעת.
    לא, זה ממש לא אומר שאת לא יודעת לכתוב סיפורי אהבה. כמה ניסית לפני שהגעת למסקנה מרחיקת הלכת והטיפשית הזו? סיפור אחד, על אהבה שאת לא מכירה ושהגעת אליה מתוך כל מיני קלישאות ואיזו שיחה בבית שלי?!
    לא, זה ממש לא אומר שאם בנזוגך אומר משהו כדאי שתקשיבי לו. אם השקעת וכתבת סיפור של 50 עמודים את לא גונזת אותו בגלל ביקורת של אדם אחד, גם אם זה בנזוגך האהוב, שעם כל הכבוד, עדיין לא ראיתי שמונה למבקר ספרות, וגם אם היה ממונה, זה ממש לא היתה סיבה. דעה אחת לא מספיקה. אף פעם. תזכרי שאת סיפורי עקרות הבית שלך, שהוא לא אהב, אני כן אהבתי.
    לא אובייקטיבית? מה את אומרת. כי כולנו כל כך אובייקטיבים בקשר לסיפורים שלנו. 🙂 כבר אמרתי לך שהסיפור שלי שאני הכי אוהבת הוא הסיפור שכל החברים שלי רואים כהכי סתמי, "תנין בירמוך". אבל הוא הסיפור שהכי דיבר אליי וכתבתי אותו כי היה בו משהו אישי שלי, שהיה פחות בסיפורים אחרים. אין שום בעיה עם זה שתאהבי סיפור שלך שבעיני כלל העולם היה לא טוב.
    אז כאמור, אני חושבת שכל המסקנות שלך טיפשיות. המסקנות היחידות שלך מהסיפור הזה לדעתי צריכות להיות, לדעתי:
    1. לכתוב על הדברים המוכרים לך. הזוגיות המוכרת לך. החיים המוכרים לך. המשברים המוכרים לך.
    2. אם לא כותבים על הדברים המוכרים לך, לכתוב עם תחקיר רחב, הרבה יותר מזה שעשית, ובטח שלא לכתוב את קלישאת כך-נראים-חיי-הומוסקסואלים-באופרות-סבון.
    3. לכתוב ז'אנרי. מצטערת. אמרתי את זה גם לחתולאית – אתן שתיכן כותבות יותר טוב בז'אנר. גם אני, אגב.

    להגיב

    • טוב, כולם יודעים שאת מרושעת…

      אחד אחד…
      הביקורת של בנזוגי דומה מאד לביקורת שלך, רק שהמסכן היה צריך לקרוא את הסיפור הנ"ל פעמיים. את קראת רק את הגרסא המשוכתבת. וזה שהוא לא אוהב סיפור לא מונע ממנו להעיר דברים נכונים. למשל, על סיפורי עקרות הבית הנואשות הוא העיר דברים דומים מאד למה שאת והכלבלב הערתם, רק שהוא גם לא אהב אותם בנוסף.
      לא צריך לאהוב משהו כדי לתת ביקורת טובה.
      וכן, אם הייתי מקשיבה לו את לא היית צריכה לקרוא (רגע…מחפשת את הציטוט המדויק קלישאת כך-נראים-חיי-הומוסקסואלים-באופרות-סבון
      stop underestimating him!
      לגבי המסקנות שלך –
      אמרת משהו דומה למה שאמרו איפושהו לגבי "ארמדין". הבחור כתב שהוא לא קרא פנטזיה כדי לא להיות מושפע מדברים אחרים, וכתוצאה מכך הספר שלו נראה…
      נו…
      פחות טוב מהרגיל.
      אני כמעט ולא קוראת מיינסטרים, ואין ספק שאם אני רוצה לכתוב למיינסטרים אני צריכה להתחיל לקרוא יותר מיינסטרים.
      אם אני רוצה לכתוב סיפורי אהבה אני צריכה לקרוא יותר סיפורי אהבה.
      אבל אני לא רוצה לכתוב דברים כאלה. הרבה יותר כיף לי לכתוב דברים עם חלליות, ורובוטים ועקרות בית שמשתגעות לאט. לא כי יש כל כך הרבה חלליות ורובוטים בחיי, אלא מכיוון שזה פשוט יותר כיף.
      היה לי מאד כיף לכתוב משהו שאין בו חלליות או רובוטים. מנוחה לנפש.
      עכשיו צריך לחזור לעבודה, לשכתב את שלושת הסיפורים שמחכים לי, לסיים את חמש מאות הביקורות שהבטחתי לכלבלב, לשכתב את ההרצאה שלי לאייקון, להפוך את ההרצאה למאמר, ללדת, לסיים את ההסמכה למדריכת הנקה של לה לצ'ה, לעדכן את הבלוג של ברק, להתחיל התמחות, להפסיק באמצע כי מי רוצה להיות רופא לעזאזל, לקרוא, לכתוב, לנשום.
      ואז אולי יהיה לי זמן לשכתב את חמישים העמודים לסיפור אהבה קצר טכניוני נטול קלישאות, באורך של לא יותר מאלף-אלפיים מילה.
      אולי אני אפילו אכניס לשם חללית 🙂

      להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: