על פרס גפן, תחרות הסיפורים ופנדומים

עברתי על רשימת המועמדים לפרס גפן השנה. בניגוד לשנה שעברה הפעם אני חברת אגודה, ויכולה להצביע למה שבא לי.
אבל הפעם, בניגוד לשנה שעברה, אין לי למי להצביע. מתוך רשימת ספרי המקור והספרים המתורגמים קראתי רק שניים, ואני לא רואה את עצמי משלימה את החסר עד למועד סגירת ההצבעה. 
מה שיותר חמור – בניגוד לשנה שעברה שבה הכרתי את כל הסיפורים הקצרים ויכולתי לבחור את אלו שצריך להצביע להם, השנה קרוב למחצית מהסיפורים פורסמו במקומות שאני לא מכירה.
מי יודע איפה אתר כנפיים נמצא?
ולמה אין קישור בדף המועמדים לסיפורים שפורסמו אונליין? זה היה מקל על החיים שלי באמת.

בכלל יש לי בעיה חדשה השנה. בשנה שעברה כולם היו רק שמות על הנייר, ויכולתי לשפוט את הסיפור בלבד. השנה, יעל, רותם, ערן, אור – אלו אנשים אמיתיים. במקום כלשהו יש לי הרגשה שאני מדרגת לא את הסיפורים אלא את האנשים שמאחוריהם. הבעיה היא כמובן שהאנשים האלה גם כותבים סיפורים מעולים, כאלה שאני עדיין ממשיכה לחשוב עליהם הרבה אחרי שקראתי אותם. אז מילא שאני מדרגת את האנשים, אילו אחד מהם היה כותב סיפור גרוע היה לי הרבה יותר קל בחיים.

זהו – שתי הצעות לשיפור ההצבעה בשנה הבאה. להכניס לינקים לדף התחרות, ולבקש מהאנשים שאני מכירה להתחיל לכתוב סיפורים גרועים כדי שיהיה לי קל להצביע.

***

תחרות הסיפורים של פנטסי.קון נסגרה לפני שתיים עשרה שעות, עם 18 סיפורים שזכאים להשפט. הכנתי את הטבלא, ריכזתי את הסיפורים, עניתי בנימוס לכל האימיילים שנשלחו אלי, ועכשיו רק נשאר לראות מה השופטים יחליטו. מבין כל הסיפורים שנשלחו אלי בלטו בהעדרם הסיפורים של הנסיכה ושל המלאך האפל. אני משוכנעת שהם היו יכולים לכתוב משהו מדהים בעולם הזה. 
כאשר שופטים לא כותבים. 

***

"אז, מה הפאנדום שלך?" ליטל שאלה בהפסקה בין חזרות.
"דוקטור הו" עניתי בקלילות, מדחיקה את השאלה.
"אם לא באפי, אז מה כן?" עידן שאל בשיחת טלפון שהתארכה.
"דוקטור הו", עניתי שוב, בקלילות, מדחיקה את השאלה.

אבל יש משהו מרכזי שאני מחמיצה. אני לא באמת מעריצה של הדוקטור, זו פשוט סדרת המדע הבדיוני הטובה היחידה שאני רואה כרגע. לפני שנתיים זו היתה סטארגייט (על כל מגרעותיה), לפני חמש שנים זו היתה פארסקייפ, לפני עשר שנים זו היתה בבילון.
אבל לאנשים האלה יש משהו שלי אין – שנים אחרי שהסדרה ירדה, אחרי שהיוצר שלה עבר לפרויקטים חדשים, הם עדיין חוגגים אותה, עדיין חיים את הדמויות, את תפניות העלילה, עדיין מסוגלים להתרגש כאשר מקרינים פרק שחוק. 
בקלילות דומה החלפתי את באפי במכושפות, ואת מכושפות בזינה – כולן על תקן "הסדרה שמוקרנת ביום חמישי בערב ופותחת את סוף השבוע". לא התחברתי אליהן עד כדי כך.

אני גם רוצה פנדום!
משהו להתרגש לקראתו, לדבר עליו עם חברים, לצטט ממנו באמצע הלילה, משהו שיחבר אותי לאנשים אחרים, שיגרום לי להצטרף לאגודות…

אה.
אסימוב הוא הפנדום שלי.

34 responses to this post.

  1. בזמנו יצא לי לשוחח עם מישהו על האגודה לעומת שאר העולם, והמסקנה שאליה הגענו היא שיש הבדל גדול בין האגודה לבין כל האחרים: כל הארגונים והקהילות האחרות ממוקדים בפאנדום – הם פונים למעריצים של סדרות (באפי, מס"ב, סטארגייט), ספרים (חומריו האפלים) או סופרים (טולקין) ויוצרים (ג'וס ווידון). האגודה, לעומת זאת, פונה לחובבים: אין לה פאנדום, אלא היא פונה לאנשים שפשוט נהנים באופן כללי ממדע בדיוני או פנטסיה. בשנים האחרונות המועדון גם מנסה לפנות קצת גם לחובבים, ואפילו שינה את האופן בו הוא מגדיר את עצמו, אבל אני לא יודע עד כמה הקהל אימץ את השינוי הזה.
    מה אני בעצם מנסה לומר? אה – פאנדום יכול להיות אחלה, אבל זו באמת לא חובה. את חובבת, וזה מספיק בהחלט. יש לך פרספקטיבה שאנשים בפאנדומים נוטים לאבד, ויכולת למצוא סיפוק בהרבה יותר דברים (גם אם אולי בלי אותה מידה של ריגוש שיש למעריץ הנתקל במושא הערצתו). ההפסד שלהם, הרווח שלך.
    ולגבי בקישורים בפרס גפן – אני יודע שבעבר ועדות הפרס הקודמות החליטו שאם ישימו קישורים לסיפורים שמופיעים ברשת, זה יתן יתרון לא הוגן לאלה על פני סיפורים שפורסמו בדפוס. בעיני זו שטות, אבל אפשר להבין את ההגיון בהחלטה הזאת.
    ולגבי כנפיים, הנה הוא: http://knafaim.cet.ac.il/site/ShortStory.asp.

    להגיב

    • אני לא מבינה את ההחלטה הזו. לסיפורים שפורסמו בארה"ב לפני וורלדקון שמים קישור ברשת, אפילו אם הם פורסמו בדפוס.
      אפשר לשים קישור מוגבל בזמן לסיפורים שהודפסו, שיפורסמו רק באתר של פרס גפן לפרק זמן מוגבל, ולהוריד אותם מהרשת אחרי אייקון.
      להפך – דוקא אי העלאת הסיפור לרשת הופך את ההצבעה לבלתי הוגנת, מכיוון שרק מנויי אספמיה יכולים להצביע לסיפורים שפורסמו שם, וזה מפלה אותם לרעה.

      להגיב

      • אין ולא יהיו קישורים לסיפורים שמתפרסמים ברשת בשלב א'. כמו בכל תחרות אחרת בכל מקום אחר בעולם, הסיפורים יצטרכו להסתמך על אנשים שקראו אותם בכל מקרה במקום שבו התפרסמו במקור. כל דבר אחר יהיה בגדר לחץ לא הוגן על מגזינים שפרנסתם על הסיפורים הללו, לפרסם את הסיפורים שלהם ברשת או להפסיד מצביעים פוטנציאליים.
        בשלב ב' (מועמדים סופיים) הסיפורים כבר כן מתפרסמים ברשת (מאז שהקטגוריה נוסדה), באדיבות המגזינים שבהם התפרסמו. לדעתי, גם בפרסים הבינלאומיים הפרסום הוא רק של המועמדים הסופיים או בשלבים היחסית מתקדמים של ההצבעה.
        ואגב, את אמורה לדעת שאין דבר כזה פרסום לזמן מוגבל. מרגע שמשהו פורסם ברשת פעם אחת הוא כבר מופיע במטמון של גוגל ובארכיב הרשת, ולא ייעלם משם כל כך מהר.

        להגיב

        • ההצבעה בהוגו
          היא בעצם בשני שלבים, אם כי אולי בסדר הפוך.
          ראשית, מצביעי ההוגו ה*קודם* מציעים מועמדים להוגו.אלו שמקבלים הכי הרבה "נומינציות" הם בעצם המועמדים.
          ההצבעה היא חלק מוורלדקון, וזכאים להצביע רק באי וורלדקון (ויש גם מעמד של חברים-אך-לא-נוכחים, ויכולים להצביע גם).
          אותם באי וורלדקון זכאים, מאוחר יותר, להציע מועמדויות להוגו שבא אחריו.
          וזה שהמועמדים עולים לרשת? החלטה עיסקית טהורה. ההוגו מביא יוקרה. יוקרה שווה כסף. זה האינטרס של המגזינים שכמה שיותר מצביעים פוטנציאלים יקראו את הסיפור.
          בארץ, אין מניעה ממי שפרסם סיפור בכל במה "קשיחה" שהיא להעלות את הסיפור לרשת, ולפרסם את מיקומו לכל דיכפין. למה אנשים לא משווקים את עצמם כך? לא יודע.

          להגיב

      • אה… לא. לא ממש.
        השלב הראשון של פרס גפן דומה לשלב הראשון של פרס הוגו, ונדמה לי שגם נבולה, אבל אני לא בקיא מספיק – קבוצה קטנה יחסית של אנשים מחליטה מה מכל היצירות שהתפרסמו בשנה מסוימת יהיה זכאי לעלות לרשימה הסופית. בשלב הזה אין שום אפשרות להעלות את כל התכנים לרשת – זה ידרוש מאספמיה לפרסם את כל תוכן הגליונות שלהם ברשת, גם אם לזמן קצר בלבד, ושום כתב עת ראוי לשמו לא יעשה את זה. אם הם רוצים שימכרו אותם (ונתעלם לרגע מבעיות ההפצה והטיפול בלקוחות), הם צריכים בלעדיות על החומר שמתפרסם אצלם. כנ"ל כל כתב עת מודפס אחר, או אוסף סיפורים, או השד יודע מה.
        בשנים עברו אכן התפרסמו קישורים לכל הסיפורים שעלו אל השלב הסופי, ואני מניח שכך יהיה גם השנה. בשלב המקדים החליטו לא לעשות את זה, כדי למנוע העדפה לסיפורים שהתפרסמו ברשת. כפי שאמרתי, החלטה לגיטימית, אם כי שגויה בעיני.

        להגיב

        • אני עומדת מתוקנת, אבל בכל זאת.
          *כל גליונות אספמיה* – לא מדובר בחמישים גליונות עם שלוש מאות סיפורים. מדובר בשלושה גליונות, עם 25 סיפורים. זה הרבה, אבל אין מה להשוות לכמות הסיפורים שמתפרסמת בארה"ב של אמריקה.
          אבל בסדר, אי אפשר לפרסם את הסיפורים ברשת. עדיין – זה מעניק יתרון לא הוגן לאלה שכן מפורסמים אונליין, לדעתי, ולהמנע מלהכניס קישורים לא פותר את הבעיה.

          להגיב

  2. הומ… אני אף פעם לא כותב לתחרויות

    טוב, בשנים האחרונות גם היה לי תירוץ מעולה לנושא – הייתי שופט בכמה וכמה מהן.
    (לא שאני כותב כל כך הרבה, אם אני מוציא סיפור אחד בשנה זה נס… לוקח לי כל כך הרבה זמן לעבוד עליהם… רק העריכה יכולה להגיע לכמעט שנה)
    אשר לפאנדום, למה את צריכה את זה?
    תביטי רגע על האנשים מאחורי הדברים האלו, סטרז'ינסקי עבר אחרי בבילון 5 לספרות (לא בז'אנר, לא יצא לי לקרוא, אבל טוענים שזה מאוד מוצלח) ואחרי זה עבר לקומיקס והיום הוא כותב בשביל מארוול (ההרצה שלו של ספיידרמן, מומלצת בחום רב). ג'וס וידן… טוב… הוא לא משהו במדיומים אחרים (למרות שהוא באמת ניסה).
    הנקודה היא שהיוצרים עצמם ממשיכים הלאה אחרי שהם מרגישים שהם מיצו את הנושא (או במקרה של JMS, מוצה מהם הנושא ונמאס להם).
    אני אישית מאוד לא אוהב את ההתקבעות על תוכן יחיד, זה חוסם אותך לכל הדברים הנפלאים שיש במקומות אחרים.
    זה לא מונע ממני לזכור את התכנים של חצי מהפרקים של מב"כ ולהיות מסוגל לדון מאוד לעומק למה DS9 היא הסדרה הכי טובה בזיכיון. אישית אני לא התלהבתי מבאפי או הארי פוטר (שאני עדיין טוען שהדבר הטוב באמת היחידי בו זה מערכת השיווק), זה לא מונע ממני להיות מסוגל לנהל דיון של שעתיים באחד הכנסים על למה המוות של… נו, איך קוראים לטרח הזה… דמבלדור, היה סתמי לחלוטין.
    יש לי נטייה די מבוססת להאמין שפאנדום הוא תופעה מסחרית, הוא סובב תכנים שיש להם איזה שהוא מסחור ולהשאיר את הזיכיון כלכלי, אבל יכול להיות שזה סובב ומסובב (ובמקרה של "מלחמת הכוכבים" לדוגמא, זה לחלוטין נכון. לוקאס-ארט עובדים מאוד קשה להמשיך את העניין הזה פעיל).
    הדבר הכי קרוב שלי יש לפאנדום (מילה, שראוי לציין שאני מתעב, אבל חובבות זה משהו אחר, הרבה יותר כללי, הרבה יותר מתאים לאגודה) זה קומיקסים של מארוול (טוב, חלקם). אני קורא המון מהם (ראוי להזכיר בעניין הזה שיוצאים משהו כמו 10 כותרים ראויים לקריאה כל שבוע… במשך לפחות 40 השנים האחרונות), יודע איזה כותבים הם טובים, אני מסוגל לדון על זה המון ולפתח על זה דיונים מפה ועד הודעה חדשה… אבל בעצם… זה חל גם על הרבה דברים אחרים. וכשחושבים על זה… אם יש כותב שאני אוהב, אני הולך לחפש כותרים אחרים שלו.

    להגיב

    • DS9?? השתגעת??

      ידידי, באבחת מלה אחת אבדת את כל הכבוד שרחשתי לך בעבר…
      לאהוב קומיקסים של מארוול זה לא פאנדום. להעריץ את ספיידרמן – זה פאנדום.
      אתה לא יכול לאהוב הרבה דברים ולקרוא לזה הערצה. זה חייב להיות ממוקד.
      אתה צריך לנשום, לחיות, לאכול, ולישון רק את מושא ההערצה שלך.
      אין לי. מעולם לא הייתי מהאנשים שתולים פוסטרים של ירדנה ארזי על הקירות והולכים מכות עם מעריצי עפרה חזה.
      חלק מהכיף בפנדומים זה הניתוק מהעולם האמיתי.
      עזוב מסחריות – אני לא מסוגלת להבין את האנשים שהולכים עכשיו לשבת מול חנויות ספרים ולחכות שהארי פוטר השביעי יצא. או את אלו שישנו בתור ל star wars שבועות לפני שהסרט יצא.
      וזה קצת מטריד אותי. עוד חלק מההתבגרות המהירה מדי שלי, כנראה.
      ודרך אגב, JMS חזר לבבילון עכשיו. אי אפשר להתנתק מזה כל כך בקלות…

      להגיב

      • גארק שולט!

        DS9, לא יעזור לך.
        טוב… להגיד את האמת, אחת הבעיות היא שקשה לי באמת לתפוס את הנושא. אוקי, הרקע של שולחן העבודה שלי הוא הכריכה הבאמת מגניבה של גליון 200 של x-men (יהיה בפנטסי.קון, תוכלי לראות).
        אני אולי אתלה פוסטר, אני אולי אלבש חולצה (אם יקנו לי, אני לא אקנה).
        אבל באמת להתפס לזה… להכנס לזה כל כך הרבה… אני לא מצליח לכרוך את המוח שלי על זה.
        זה נראה לי כמו, לא יודע, להיות בצבא. כולם מתלבשים אותו דבר, מדברים על אותו דבר, חיים את אותו דבר… איכסה.
        אני פשוט לא מסוגל לתפוס את המיקוד הזה, אפילו בלימודים, אני גורר פנימה הכל, אני לא מומד גיאולוגיה, אני לומד גם כימיה, קצת ביולוגיה, קצת הנדסה, קצת מחשבים, פיזיקה… הנושא של התואר השני שלי, אם יתקיים, הוא שילוב של ארבע-חמש תחומים שונים.
        אנשים שיושבים בשלג בשביל ה"הארי-פוטר" החדש… חולי נפש שצריכים אישפוז בעיני (צריך לשאול את הזוגה מה ההפרעה, היא בדיוק לומדת ל"פסיכולוגיה אבנורמלי").
        לא היו לי פוסטרים על הקירות כילד/נער… הכי הרבה כאלו של מטוסים מתוך ביטאון חיל-האוויר (צבא, כבר אמרתי?).

        להגיב

        • Re: גארק שולט!

          זה גם (קצת) התואר שלי – קצת ביולוגיה, קצת אנטומיה, קצת פרמקולוגיה…
          אבל שלי יותר מנוון.
          ואין שלג בתל אבי באמצע יולי. הם ישבו על המדרכות והזיעו.

          להגיב

          • Re: גארק שולט!

            כן, אבל איזה יחסי סיצור מעולים לספר בחו"ל: "המונים בישראל הפרו את החוקי כדי להניח את ידיהם על העותק החדש ביותר (שהתקציר שלו כבר מופיע בויקיפדיה) של הילד ההוא עם הצלקת"

            להגיב

            • Re: גארק שולט!

              באמת? יש תקציר בויקיפדיה?
              אנשים מטורפים.
              דרך אגב – *ספוילר אדיר* הוא לא נגמר במילה "צלקת".
              בדקתי (ותך כדי כך גיליתי גם מה קורה בסוף, בטעות).
              תראה, יחצ"נות זה לא רע, ומסחור זה לא נורא. אני בעד כסף שהולך להוצאות ספרים. אני מקווה שהם משתמשים בחלק מהכסף כדי להוציא עוד ספרים, שחלקם טובים, ולפחות מיעוטם שווים קריאה.
              והארי פוטר הוא לא כזה רע – זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. לדעתי הוא לא טוב כמו נרניה, שאליה אני חוזרת שוב ושוב, אבל למי אכפת מדעתי?

              להגיב

              • ואפילו די מפורט

                הנה פה למרות שמסיבה זאת או אחרת הם חסמו את העריכה.
                מזמן כבר טענתי שהסיבה שהערך של איזה רובוטריק עלום שם יותר מפורט מרוב הערכים במדעים מדויקים (חוץ ממתמטיקה, ששם זה כולם פאן-בויז של התחום) בגלל הפרעת האישיות הקשה ועודף הזמן של חברה אמריקאים עם יותר מדי זמן, יותר מדי אובססיה ושום דבר יותר טוב לעשות.

                להגיב

                • Re: ואפילו די מפורט

                  אלוהים ישמור.
                  רפרפתי על זה, וכאשר הגעתי לסופו של התקציר המפורט, גיליתי שזה התקציר רק של החלק הראשון (!!).
                  אנשים מטורפים.
                  אני חוזרת בי מכל מה שאמרתי – חובבות זה טוב, פאנדום זה רע.
                  אמא'לה.

                  להגיב

  3. קרן! די! אין לי זמן לדיונים מעניינים עכשיו!

    אין לי זמן להגיב באינטרנט! אין לי זמן לכלום!
    אבל אני חייבת.
    מעבר למה שגרומיט ואור אמרו, ואני מסכימה עם כל מילה (לגבי זה שאין צורך בפאנדום, לגבי זה שככל שאת מרחיבה את תחום החובבות שלך במקום להתמקד את עשירה ומאושרת יותר, וכל השאר), אני אתן לך את נקודת המבט שלי כמישהי שבמשך כמעט שלוש שנים לא עסקה בכלום מלבד באפי. לא קראה ספרים חדשים (ולכן הפיגור שכולכם צוחקים עליי בגללו). לא ראתה הרבה סדרות אחרות. חייתה את באפי, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. זה ממכר, זה משכר, זה כיף, ויש כל כך הרבה אנשים כמוך, ממוקדים, שראו הכל, ויודעים הכל, ואפשר לדבר איתם על זה שעות, וכולם מכירים וכולם מבינים וכולם אוהבים. פאנדום זה נורא ביחד. זו קהילה, לפני שזו הערצה. אנחנו לא אוהבים את באפי כמו שאנחנו אוהבים את התחושה הזו של הקהילה. פאנדום זה שכולם קבוצה, וכולם דומים, וכולם מרגישים מאוחדים נגד העולם. זה לא דיונים בפורום אורט על ספר חדש שקראת. זו דרך חיים. את נפגשת רק עם באפיסטים, כל הדברים שלך הופכים להיות באפי, מהמגנטים לספרים לכוסות ולמצעי המיטה של ג'יילס והאסלות של ריילי (לא באמת).
    וזה רע.
    ורק אחרי שאת יוצאת מזה את מבינה שזה היה קצת כמו סיינטולוגיה. לא באמת – אף אחד לא הפעיל עלייך לחץ פסיכולוגי, לא שינית לחלוטין את החיים שלך, לא עזבת את העבודה. אבל היית כל כך עמוק בתוך זה, בתור ההערצה (להבדיל מחובבות), בתוך הקהילה, בתוך הדבר הזה, שלא ראית לאילו מקומות החיים שלך יכולים להתפתח. לא ראית כמה רחב העולם. כמה דברים מדהימים יש בו. אפילו בפינת העולם של הפנטסיה, שלך.
    לפני שנה, כשהייתי יו"ר השגרירות, כתבתי סיפור בשנה. השנה כתבתי חמישה, והרבה יותר מוצלחים לטעמי. (ותיכף נגיע לגפן).
    זה תמיד היה רק פאנדום. וזה בדיוק ההבדל בין פאנדום לחובבות.
    זו גם הסיבה, לדעתי, שצומחות כאן קהילות קטנות על ימין ועל שמאל. בתחילה היו השגרירות והטולקינאים, עכשיו יש גם הארי פוטר, וחומריו האפלים, ושיר של אש ושיר של קרח, ונרניה. על כל ספר חדש קמה קהילה של קבוצת אנשים ממוקדת ומרוכזת רק בכך. באתר של קהילת חומריו האפלים, עם האנציקלופדיה שלהם, יש יותר תוכן מאשר בספרים עצמם לדעתי. את קולטת מה זה?
    מיקוד בפאנדום הוא רע. חובבות היא טובה. אני אומרת את זה היום כאדם בוגר יותר, שעדיין אוהב באפי, שעדיין הולך לאירועים באפיסטיים ומשתתף בהם, בהקמתם. שכותב מחזות שיש בהם באפי. אז תהית אם את מחמיצה משהו? כן. הרבה תחושת שכרון וקהילתיות וביחד. אבל בסופו של דבר, בעיקר אובססיה. אובססיה היתה מילת המפתח ביחסיי עם באפי.
    אסור להיבלע בפאנדום.
    יש רמות, כמובן. ליטל ועידן, אגב, הרבה פחות קיצוניים ממה שאני הייתי, אם כי עידן הולך ומתקרב.
    עכשיו לדיון גפן.
    תמיד ההצבעה תהיה משוחדת. הלוואי שיכולתי להצביע באופן אובייקטיבי לחלוטין. אני יכולה רק להשתדל. למשל, אני אמרתי לך שלא אהבתי את "התפוררות", ואין לי בעיה להגיד לך את זה, כי אני חברה, ואם הוא היה מועמד לגפן, לא הייתי מצביעה לו. בוג'י חושבת שגפן זה בעיקר תחרות פופולריות. הייתי רוצה להאמין שכולנו משתדלים לשפוט במידת מה של אובייקטיביות, ולא סתם בוחרים באדם שאנחנו הכי אוהבים.
    דרך אגב, אני התחלתי לכתוב סיפור לתחרות, מתוך ידיעה שלא אפרסם אותו. 🙂 אשלח אותו לכלבלב אחרי שאסיים. אחרי פנטסי.קון.

    להגיב

    • Re: קרן! די! אין לי זמן לדיונים מעניינים עכשיו!
      לא, לא, אני לא חושבת שגפן זה בעיקר תחרות פופולריות. אני חושבת שהוא גם תחרות פופולריות, ושקשה להבחין בין האלמנטים השונים שגורמים ליצירה להיבחר.
      האם הספר שלי היה זוכה בגפן אילולא היה שלי? אני כמובן לא יכולה לדעת בוודאות, אבל קשה לי להאמין, לא כשבמקביל הייתה מועמדת גיל הראבן. עזבי את שאלת הפופולריות – פשוט הרבה יותר אנשים קראו אותו מאשר את כל אחד מהמועמדים האחרים באותה שנה, כי הרבה יותר אנשים בקהילה הכירו אותו.
      כך גם כל הגורמים הבעייתיים שנכנסים להצבעת גפן. פערים בפופולריות ופערים בחשיפה וכל מיני אלמנטים כאלה. קשה לזהות מה נבחר כי הגיע לו ומה – כי הוא פופולרי או מוּכר או פופוליסטי. אבל נו, פרס בחירת הקהל, זה מה יש.

      להגיב

      • Re: קרן! די! אין לי זמן לדיונים מעניינים עכשיו!

        אני לא בטוחה שפרס גפן הוא תחרות פופלריות. אני חושבת שיש משמעות למי שנבחר, מעבר לפופולריות שלו.
        את כן יכולה להגיד שבשנה שזכית הרבה אנשים קנו את הספר שלך, כי הם מכירים אותך (או במקרה שלי – מפחד נקמתה של האלה הוורלונית…), אבל הם לא הצביעו לו רק על סמך ההיכרות עם השם. הם הצביעו לו כי הוא היה הכי טוב באותה שנה.
        אני מקווה.

        להגיב

    • Re: קרן! די! אין לי זמן לדיונים מעניינים עכשיו!

      אני קצת חלק מזה, כי גם להצהיר שאת חובבת מד"ב מבודד אותך מהעולם במידה מסוימת, וסיפרתי לך על הפעם שבה מצאתי "מישהי כמוני" (לא באמת, כי היא טולקינאית…), והאושר שזה גרם לשתינו.
      דוקא החלק של המגנטים, הכוסות והאסלות פחות מושך אותי (אם כי יש לכם כמה סיכות נחמדות). החלק של ה"ביחד נגד כל העולם" הוא זה שחסר לי. כי בחובבות יש את זה, אבל לא ברמה של ליטל ועידן שמוסגלים לשבת ולהתחיל דיון על פרק 15 בעונה 5, ולא לסיים עד שלא מזיזים אותם מזה.
      אז – אני יכולה לשבת עם המלכה ולנהל דיון על בבילון, או עם קני על אסימוב, אבל זה לא יהיה ברמת הלהט של ליטל ועידן.
      וחוץ מזה, אני לא אהבתי את רמזורים, אז אנחנו מאוזנות 🙂

      להגיב

    • הגפן, לדאבון, הוא אכן תחרות פופולריות.
      בעיקר בתחום ספרי המקור.
      כמה מהמצביעים קראו ולו עשרה אחוזים מהמועמדים? כמה קראו אפילו חמישה אחוזים?
      ולהפך. כמה מהספרים נקראו ע"י חמישה אחוזים מהמצביעים?
      אנשים קוראים מעט מאוד ספרי מקור. לפיכך, המעט ספרים שנקראים יותר – וזה קשור אך במעט לאיכותם – הם בעלי סיכוי גבוה בהרבה בתחרות.
      בזמנו הייתי אחראי על פרס גפן. ברגע שכפו עלי הר כגיגית לשלב את ספרי המקור, והפרס איבד כל קרדביליות מבחינתי, משכתי ממנו את ידי.

      להגיב

  4. תשמעי, לי יש תשובה מוכנה לשאלת ה"איזה פאנדום" שאני מציע לך לאמץ:"מולטי".הרעיון הוא שאני חובב, ויש הרבה סדרות שאני אוהב, הרבה ספרים וסופרים שאני אוהב, ולא מעט קומיקסים קראתי ונהניתי.אני לא אפתח מועדון לאף אחד, ולא אצפה עשר פעמים באותו פרק של אף סדרה מהן, ולא אלך לשום דבר רק כי השם של מישהו מהם מופיע בכותרת.
    אני חושד שזו הסיבה שאני נרתע מהבמסיבאפי, וממיתופיה ומאירועים חד פאנדומיים שכאלה.בסופו של יום הם יותר מדי מוגבלים ומגבילים לטעמי, אפילו עם כל ההתלהבות של המשתתפים.

    להגיב

    • אבל אתה לא מרגיש קצת "מחוץ לעניינים"?
      קצת.
      לפעמים.
      לא כל הזמן.

      להגיב

      • לא.כי אני יכול לדבר עם כל מי שאני מכיר על משהו.אני יכול לדבר עם על היינלין ווארלי, ועם ידידה שלי על משחקי תפקידים וקומיקס, וכו'.אני חושב שהdictum של היינלין ש"ההתמחות נועדה לחרקים" משפיע עלי איפשהו בנושא:).אם אנשים מתחילים לדבר איתי על דברים מאוד אזוטריים וספציפיים אני פשוט מקשיב טיפה יותר ומדבר טיפה פחות, ובסופו של יום מאחר שאלה חברים שלי אם הם מתחילים לשעמם אותי כי הם נכנסו ממש עמוק לנושא שאני לא מכיר אני אומר להם ועוברים למשהו אחר.
        וחוץ מזה, יש רמת חפירות בטקסט שאני ממש נרתע ממנה- אחת הסיבות ששנאתי שיעורי ספרות בבי"ס היתה כי אני מאמין שטקסט צריך לחוות, לא לנתח.מאז שינתי קצת את דעתי ואני מבין שניתוח ברמה מסויימת הוא ראוי וכיף ומעלה נושאים טובים- אבל עדיין, אני מתייחס לכל ניתוח מעבר לרמת מועדון הקריאה המצוי, דבר שקורה בכל דיון מתמשך על "פרק 15 בעונה 5" כדבר חשוד שמכניס לטקסט שנהיניתי ממנו דברים שלאו דווקא נמצאים בו.

        להגיב

  5. אז כמו שאת מנחשת
    אני אצטרף אלייך בפנדום אסימוב. אם כי יש סיכוי טוב שאני אבלה חלק מהזמן בלהתעצבן על זה שהוא לא כתב יותר, ולא למד לכתוב דמויות.
    אבל אני מסכים עם מה שנאמר לעיל – קשה לי להיות בפנדום, אני מתעניין ביותר מדי דברים בבת אחת. מי שהנחתה אותי לתזה שלי מנוחתה עדן (התזה, לא המנחה) נזפה בי יותר מפעם אחת בנושא הזה. זו אחת הסיבות שנטשתי את האקדמיה.
    בנושא "כנפיים" – זו תחרות שנערכה באתר זה או אחר של מט"ח. חפשי בגוגל ותמצאי. עברתי על חלק מהסיפורים שם בזמנו ולא טרחתי להמשיך הלאה.
    בעיניי הדבר העצוב באמת ברשימת המועמדים לגפן השנה הוא המבחר הדל להפליא של ספרי מדע בדיוני מתורגמים – רק שישה עשר, ומהם שלושה הם תרגומים מחודשים של דברים ישנים. וזה בשנה שבא יצאו באנגלית אקסלרונדו וספר סיפורים חדש של דוקטורוב, אם להזכיר רק שניים מהדברים הרבים שהיו צריכים להיות על המדפים בעברית.
    אה! ויש לי סיפור ברשימה. והפעם משהו שנכתב ברצינות ולא כשעשוע. לא שיש לו סיכוי, אבל הוא שם. [כשהתקשרו אלי מוועדת הפרס להודיע לי שהסיפור שלי מועמד שאלתי "איזה סיפור?" שכחתי ממנו לגמרי.]

    להגיב

    • Re: אז כמו שאת מנחשת

      יאללה – פותחים מועדון מעריצים?
      אני לא יודעת האם המבחר דל יותר מאשר בשנים קודמות – ל התעמקתי בנושא בשנים הקודמות. ובאמת אני לא בטוחה למי להצביע, מכיוו ןשאחד משני הספרים שקראתי הוא "מערות הפלדה", ואם אני אצביע לו זה מכיוון שהתרום מצוין, לא כי הספר כזה שוס.
      הנה עוד משהו שיש לפנדומיסטים – הם לא יבקרו את היוצר / הדמויות. הם תמיד יגידו שג'וס ווידון הוא אליל, ולפחות אחת מהדמויות חסרת פגמים.
      אני חושבת ש JMS הוא טוב, אפילו אני מסוגלת להודות שחלק מהפרקים של בבילון הם לא יצירת מופת.
      ואותו דבר לגבי אסימוב, הדבר הכי קרוב לפנדום שיש לי – הוא לא יודע לכתוב, בכלל. יש לו רעיונות מעולים, אבל הספרים שלו סבירים במקרה הטוב וגרועים במקרה הגרוע.
      הסיפורים הקצרים מצוינים, אבל עמוסים במסלקות מידע, והדמויות מונעות בכוח חיצוני לא ברור תמיד.
      אוף.
      מה יש, אי אפשר לרצות להעריץ מישהו נטול פגמים, שהוא לא הבן שלי?

      להגיב

      • Re: אז כמו שאת מנחשת

        ג'וס הוא לא אליל. ג'וס הוא אלוהים.
        ואת זה אני כותבת בלי להיות חברה בשגרירות, ואני בכוונה לא חברה בשגרירות. כי אם אני אתעסק עם זה באינטנסיביות שחברי השגרירות עוסקים בזה, זה ימאס עלי ואני לא אוהב את זה יותר.
        דווקא כי אני כל כך אוהבת את באפי, חשוב לי לא להרוס את זה. וכשטובעים במשהו יותר מדי הוא נמאס. לכן אני לא חלק מפאנדום. זה גורם לצרות אופקים, וכשזה נמאס – לא נשאר כלום.
        כמו באוכל, גם ברוח – גיוון זה חשוב.

        להגיב

        • Re: אז כמו שאת מנחשת

          אני לא יוצאת נגד החובבות והעיסוק בכל מיני תחומים.
          אלו הם חיי.
          אני קצת מתוסכלת מזה שמעולם לא הייתי הטינאייג'רית המתלהבת.
          אמרתי איפושהו למעלה – זה חלק מהילדות שקפצתי מעליו, ורק לאחרונה אני מגלה שהוא חסר לי. לא חסר בהווה, חסר בתור נוסטלגיה לעבר.
          ואם כבר – JMS הוא אלוהים. ווידון יכול להיות מקסימום העוזר שלו.
          תגמרי את בבילון, ואז נדבר.

          להגיב

      • Re: אז כמו שאת מנחשת
        או! מועדון מעריצים!
        סיסמתנו: סוזן קלווין היא אלוהים וקיוטי הוא משיחה!
        נושאים לדיון באספה הקרובה:
        מה היה צבע התחתונים שעליהם היה מוכן פאוול לוותר אילו היה נאלץ לבחור בינם לבין מדיך השדה לרובוטיקה?
        מי יותר חתיך – דניל או ג'אנדר?
        הצעה לסדר היום – להנהיג יום בשנה שבו נקלל כולנו את ג'רלד בלק כי הוא לא אהב רובוטים.
        פאנפיקים חדשים באתר "המוסד הסגור"!
        – "גלוריה מגיעה לפרקה." גלוריה ורובי מוצאים שימושים חדשים לשמן מכונות.
        – "בנו של הפרד." ומה אם הפרד כן הצליח להוליד ילד?
        – "אימת הסוחרים!" בפינה נידחת של הגלקסיה מתגלת תרבות חייזרית המאיימת על המוסד…

        להגיב

        • Re: אז כמו שאת מנחשת

          סגול
          דניל
          28 בדצמבר (כי זה היומולדת שלי, ונוכל לעשות קללות.קון)
          ו…
          גלוריה ורובי – בלתי אפשרי, אלא אם כן הבתולין מנותקים קודם לכן, אחרת יש סתירה בין החוק השני לראשון (כי הוא יגרום לה כאב).
          השאלה היא לא מה היה קורה אילו הרד היה מוליד ילד, אלא מה היה קורה אילו הפרד היה מוליד ילד שהיה מתאהב בצאצאית של איך-קוראים-לה-ההיא-מנמסיס.
          ותרבות חייזרית זה פאסה.
          חוץ מזה, הם כבר כאן (ראה סוף המוסד והארץ אני חושבת, כאשר מה שמו עומד מול דאניל ומסתכל על הילד שהם הביאו מסולאריה)

          להגיב

          • Re: אז כמו שאת מנחשת
            את כופרת, עם ראש מלוכלך.
            סגול? סגול?? סגול???
            להוי ידוע שהם היו בצעבע אדום עם הדפס של רוברטסון מאחורה. אם היית רצינית בפנדום היית יודעת שהגענו מסקנה זו בישיבה שנערכה בתאריך 26.6.15,988 לפני ע"מ, לאחר דיונים מעמיקים וקריאה ביקורתית של הטקסטים הרלוונטיים.
            28 בצדצמבר מתאים לי.
            וגלוריה ורובי… את באמת צריכה להיכנס יותר לאתר. אם היית קוראת את הסיפור היית מבינה ש"מגיעה לפרקה" פירושו פשוט שהיא מזדקנת ויחד הם גילו שהחדרת שמן מכונות לפרקים מקלה על ייסורי השיגרון שלה.
            [ושמישהו יסביר לי איך מיישרים טקסט לימין ב LJ בבקשה]

            להגיב

            • Re: אז כמו שאת מנחשת

              שמן מכונות? לפרקים???
              יש לך מזל שבדיוק חדלתי את חברותי ב"אגודת אורטופדים אנונימים". כולם יודעים ששמן מכונות מרע את מצב הפרקים המושתלים.
              אם כבר – הוא היה צריך להציע לה להשתיל את המוח שלה בגוף שלו, כדי שיפסיק לכאוב לה.
              ואתה חוזר ומוכיח את בורותך בנושא תחתוניו של דונובן. באדומים הוא השתמש כאשר הוא ניסה לפגוע בפר האדום (רובוט קטלני שהשתלט על מחצית מערכת השמש בעקבות תקלה בחוק הראשון שאמרה ש"כל רובוט מחויב לפגוע בכל אדם").
              סגול הוא צבע התחתונים האהובים עליו באמת, ועליהם, כידוע, מודפס פורטרט בשחור-לבן של פאוול.

              להגיב

  6. אני דווקא דיי מתגאה בעובדה שאין לי פאנדום. זה למה אני חבר באגודה ולא בשום מועדון אחר. אני מתגאה בטווח אותו אני מכסה. אני אוהב קומיקס, ספרים ואומנות דיגיטלית. אני אוהב מטאל ומוזיקה סימפונית. אני אוהב מד"ב ופנטזיה, קומדיה וטרגדיה, אקשן חסר מעצורים ומסתורין סתום.
    מדי פעם אני נתקל בסקר "מה ה… הכי אהוב אלייך?" ואני תמיד נאלץ להגיד שאין. לאחרונה זה היה ספר מד"ב/פנטזיה אהוב עליך וגם על זה אני לא יכול לענות. גם אם מתעלמים מהאחרונים שקראתי וזכורים לי לטובה, גם אם תבקשי ממני לדרג את הקלאסיקות, אני שולף לך ארבעה עד שמונה ספרים שמאוד אהבתי, כל אחד בזכותו שלו.
    רוצה לדעת אילו פוסטרים תלויים אצלי בחדר? הנה, מימין לשמאל: BattleTech, Doom Trooper, Resident Evil, Snakes on a Plane, Prince of Persia Warrior Within, הכבשה מאייקון, דמות שלי ממשחק תפקידים, Tomb Raider II, הפוסטר של אייקון 2000, The Dukes of Hazzard, הפג'ו 707, Vor The Maelstrom, Mech Warrior, Crucible, Snow-Glass-Apples, Need for Speed Carbon, Shadowrun, Dead Lands ויש לי גם עוד כמה שאין לי מקום בשבילם.
    וכן, אני חושב שאלה שהולכים מכות, מחכים שעות, עומדים בגשם וחוטפים יריות בשביל הארי פוטר/מלחמת הכוכבים/PS3 הוא דפוקים בשכל.
    אבל כולנו חיים בקהילות, זאת רמת המשוגעות לדבר שקובעת. אני לא מחובר לשום דבר אבל חלק בהרבה דברים. יש את קהילת המד"ב של פורום אורט, את קהילת המד"ב בארץ. אני חבר קהילת משחקי התפקידים, כותבי הסיפורים, שחקני הקלפים וזמרי הפילקים. אני מחובבי הסרטים והצנחנים החופשיים. אני מהחושבים החופשיים. אני מהמתעמלים, המסתובבים והדפוקים שעושים את צעדת הגלבוע כל שנה. אבל כל אחת מהקהילות האלו, בין אם היא מגובשת יותר או פחות, מקבלת את אותו החלק מהזמן שיש לי להציע, בלי שום העדפה או דעות קדומות.
    כי יש יותר מדי חיים ויותר מדי חוויות בשביל להגביל את עצמך.
    נ.ב. זה יגרום לי להרגיש מאוד טוב עם עצמי, לראות את הסיפור שלי בשלב ב'.

    להגיב

    • הממ… רק כדי שלא יתקבל רושם לא נכון, אני לא עמדתי בשתיים בלילה לקנות את הארי פוטר. אני ישנתי בשעה הזו.
      מישהו אחר השיג את הספר – ואני שאלתי אותו בשבת תמורת ספר אחר שהיה דחוף לו יותר. במקור תכננתי לקנות אותו בפנטסיקון אצל יואב, אבל מאחר שנקרתה ההזדמנות, לא יכולתי לעמוד בפיתוי.

      להגיב

  7. לענין הפנדום,
    מה את מעדיפה – לקרוא את אותו ספר של אסימוב בפעם העשירית (לאותו שבוע), או לקרוא ספר חדש שנופל ליידך?
    ואם ממליצים לך על משהו שהוא בכלל לא מד"ב, לא תקראי?
    פנדום משמעו סגירת אופקים. מבחינתי, אין הרבה דברים גרועים מכך.

    להגיב

    • Re: לענין הפנדום,

      חשבתי לענות באופן מבודח, אבל יש משהו במה שאתה אומר.
      לפעמים בא לי יותר לקרוא בפעם העשירית באותו שבוע את הסיפורים של אסימוב. הרבה יותר מאשר ספרים חדשים ולא מוכרים. יש משהו מנחם בידיעת העלילה מראש, אפילו שהוא לא הכניס כאלה טוויסטים מדהימים בספרים שלו.
      אז מה זה נחשב?
      חצי פנדום?

      להגיב

להגיב על lahedge לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: