פנימית

רציתי לספר לו על היובש שהתגבר אחרי כל שטיפת ידיים, ועל האחות שצעקה עלי מול חולה, ועל המשפחה שלא הצליחה לקבל את הגסיסה של אמם שהיתה בריאה באותו בוקר, ועל האינטובציה בשלוש לפנות בוקר, ועל 14 חולים חדשים שהציפו את המחלקה, ועל ההחייאה שנדונה לכשלון, ועל כל התורנות הארוכה, המייגעת, האומללה, העייפה.

אבל כאשר הוא שאל מה שלומי התחלתי לבכות כי האוטובוס לא עצר בתחנה בדרך הביתה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: