שלושת רבעי

סיימתי שלושה רבעים מהסטאז'. את כל מחלקות החובה ואת חודש החופש.
מעכשיו עוד שלושה חודשי בחירה, וזהו – הולכים הביתה.
ופתאום – אני לא מבינה לאן נעלם הזמן שלי. רוצה לתפוס את המושכות ולעצור לרגע. הלו! איפה החיים שלי?
ברק הגיבור כבר בן שנתיים, הולך מדבר ושר, הבעל הולך ומאמיר מבחינה מקצועית, ואני?
רוצה לעשות סיכום ביניים – מה הספקתי בתשעת החודשים האחרונים.
הריון ולידה.
התחלתי בתור אשה צעירה, מחייכת, מפוחדת, מבוהלת, אופטימית, פסימית. לא רוצה להיות רופאה בכלל – רוצה להגיע כל יום בארבע להוציא את ברק מהגן.
גמרתי חבילה אחת של קרם ידיים, 2 קופסאות של קרם פנים ושלושה שפתונים – עכשיו אני כבר יודעת שאם שותים מספיק מים הידיים לא מתקלפות.
ישנתי 37 פעמים במיטות פלסטיק קרות נטולות אהבה – עכשיו אני כבר יודעת איפה מוצאים סדינים ושמיכות.
בליתי שני זוגות נעליים – עכשיו אני כבר יודעת שצריך לשבת בכל פעולה שעושים כדי שהברכיים לא יכאבו בסוף היום.
היו לי ארבע החייאות, מתוכן בשתיים אני הייתי הרופאה הבכירה (לזמן קצר) – עכשיו אני כבר יודעת את מי להזעיק כאשר המוניטור מפסיק לצפצף.
אני כבר לא מפחדת לקחת חולים קשים למחלקות לטיפול נמרץ,
אני כבר לא מפחדת להשאר לבד בפנימית בלילה,
אני כבר לא מפחדת מילדים מפרכסים,
אני כבר לא מפחדת.

התחלתי את הסטאז' במטרה אחת – להתאהב ברפואה מחדש.
אני חושבת שהצלחתי.

עכשיו הגיע הזמן ללכת הביתה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: