מחלקת ילדים

חוויות תורנות (אחרונה במיון ילדים!) –

הזמן נחלק לשני חלקים – זמן "אמיתי", שבו חיים, אוכלים, עובדים, מתנשקים, מחבקים, ישנים, אוהבים.
וזמן תורנות – זמן סהרורי שבו השעון החיצוני לא משפיע עליך. את מבלה שעות בחושך פלורסנטי, עטופה בקולות שאיבה, סחיטה, הנשמה ממוכנת. את צועדת בכאב גב מתמשך וקרסוליים דוקרים. פרצופי החולים נמהלים אחד בשני לבליל שמות ומחלות. הכל מאבד את משמעותו והופך ליחידה אחת – תורנות.
דברים הזויים נראים במסדרונות בית החולים בשעות כאלה. אין חולים – רק סטאז'רים, אצים ממקום למקום כדי להגיע בדיוק דקה אחת אחרי שהחולה כבר עבר למחלקה אחרת. טלפון מצלצל כדי להזמין רופא לייעוץ במחלקה שלא קיימת. בתורנות אחת התקשרתי לחמש מחלקות כדי למצוא פנימאי וכל שמצאתי הם סטאז'רים בודדים במכונת תל השומר.
לפעמים נדמה שמדובר במלחמת התשה ארוכה, שבה כוח עליון בודק מי יישבר ראשון – הרופאים או הפקידות. אלו מרגישים שהם לא מספיקים לבדוק את כל החולים ולהעניק להם טיפול ראוי, ואלו רואות את העומס במיון ומנסות להעביר כמה שיותר חולים למחלקות כדי שיוכלו לקבל טיפול ראוי.
ובינהם?
הסטאז'ר. זה שמקבל את החולה במיון, זה שמלווה אותו למחלקה, זה שמקבל אותו במחלקה וזה שיושב לידו וטווה את סיפור חייו בארבע לפנות בוקר, זמן תורנות.
לילה טוב.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: